לשמור על הדעת / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

כריתות יא ע"ב

דתנו רבנן: או הודע אליו חטאתו - ולא שיודיעוהו אחרים, יכול אפילו אין מכחישן? תלמוד לומר: או הודע אליו, מכל מקום.

דעת. זה היסוד לכל עבודת השם של היהודי. אם ליהודי אין דעת, אז לא ניתן לעשות איתו שום דבר, ועל כך מלמד אותנו רבי שמואל, ה'שם משמואל' מסוכוטשוב (שם משמואל, ויקרא תרע"ג ד"ה "בש"ס כריתות"), בהתבסס על הדיון המופיע בסוגיית הגמרא שלנו.

"אם אין דעת - הבדלה מניין", כך אומרת הגמרא (עירובין יט, א), ומשמעותה הפנימית של אמירה זו בהקשר של שמירה מעבירות וחטאים היא, שאם אדם אינו מרגיש באמת עד כמה שהעבירה מזיקה לו, וחוצצת בינו ובין קונו, הוא לא יהיה מסוגל להינתק ממנה, ולא יהיה מסוגל להבדיל את עצמו ממנה.

לכן, הוא מסביר, אומרת הגמרא בסוגייתנו שהיסוד לכל תשובתו של האדם היא, שהוא מודע בעצמו למה שעשה, ולא שיודיעוהו אחרים, משום שכל עוד האדם איננו זה שמגיע בכוחות עצמו ובדעתו למסקנה שהעבירה חוללה בתוך נפשו פנימה הרס וחורבן הוא לא יהיה מסוגל להיפרד ממנה באמת.

אלא שעל כך יכול אדם לומר לעצמו: אם כך, מדוע עליי בכלל לעורר את חברי לחזור בו ממעשיו הרעים?

לכן, מסביר השם משמואל, מוסיפה הסוגיה ואומרת שאם האדם אמנם לא הגיע בדעתו למסקנה על עבירתו, אלא אחרים הודיעוהו, אולם הוא עצמו הקשיב ולא התווכח או הכחיש, אזי במקרה זה גם נחשב הדבר כאילו היה זה בדעתו, משום שכנראה הדברים חלחלו פנימה ופגשו את דעתו, והרי זה כאילו הגיע הוא למסקנה זו בדעתו שלו.

כך שמחד, חובה על האדם לשמר על דעת נקיה וצלולה, אבל מאידך, חובה לא פחות גדולה עליו היא לשמר על חברים טובים שיכוונו אותו לכדי דעת נכונה.