הכהן הגדול מאחד את עם ישראל

הרב דב קדרון

מנחות נא ע"א

הכהן הגדול צריך להקריב כל יום מנחת חביתין. אם אין כהן גדול, אז לדעת רבי שמעון הציבור מקריב את המנחה הזו, ומכאן מבין ה"שם משמואל" (פרשת צו שנה תרעא) שגם כאשר הכהן הגדול עצמו מקריב את המנחה זוהי בעצם מנחה עבור כלל ישראל, כי כל עבודתו ותפקידו של הכהן הגדול הוא לאחד את הכלל.

על פי זה הוא מסביר את המדרש (ויקרא רבה ח,א) הדורש את הפסוק (תהלים עה,ח): "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים", על אהרן, שהושפל בחטא העגל והורם בהקרבת מנחת החביתין, ושניהם בלשון "זה": "בלשון "זה" הושפל: "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה", ובלשון "זה" הוגבה: "זה קרבן אהרן ובניו" וגו'".

הוא מסביר שכוונת אהרן בעשיית העגל הייתה לאחד את עם ישראל, כי כל זמן שמשה היה עמהם היה הוא המאחד, והיו כולם כאיש אחד חברים, ואז שום דבר רע לא היה יכול להידבק איתם, אך באשר משה עלה למרום ונפרד מהם ונשארו בלי כוח המאחד אותם, רצה אהרן לקחת מכל אחד ואחד זהב ולהתיך כל אלה לעשותו גוש אחד כדי שיהיה דוגמא לכוח האחדות שהשפיע הוא בהם, וכאשר ישובו ויתאחדו תתבטל טעותם. אך המכשפים בכישופיהם פעלו שיצא העגל.

מכיוון שכוונתו של אהרן הייתה רצויה, על כן זכה להקריב חביתין בכל יום שבאות י"ב חלות כמנין שבטי ישראל, והיינו לאחד את כל י"ב השבטים לעשותם כאחד. וזוהי כוונת המדרש שמדגיש: "בלשון זה הושפל", כי "זה" בגמטריא י"ב, שכוונתו הייתה לאחד י"ב השבטים, אבל שם לא עלתה כוונתו כהוגן, ובלשון "זה" הוגבה לאחד י"ב השבטים, גמטריא "זה", במנחת החביתין שיש בה י"ב חלות.