גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תק"ט מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף נא ע"א

נרות המנורה - אי המצוה היא שידלקו גם ביום

ישנה מחלוקת ידועה בין הראשונים לגבי מצות הדלקת נרות המנורה בבית המקדש, דלדעת הרמב"ם (פ"ג מהל' תמידין ומוספין הי"ב) חובה היא שיהיו דלוקים גם ביום, ולעומתו סוברים הרבה ראשונים שהמצוה היא להדליק בין הערבים, ואין צריך שיהיו דלוקים אלא מערב עד בוקר.

יסוד המחלוקת הוא, דהרמב"ם סובר שמצות הדלקת הנרות ומצות הטבת נרות הכתובין בתורה - אחת הן, וכלשונו (שם): "והדלקת נרות היא הטבתם", וכן כתב ב'ספר המצות' (עשה כה): "...שנצטוו הכהנים להדליק הנרות תמיד לפני ה', והוא אמרו יתברך (שמות כז, כא) 'באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערך אותו אהרן ובניו [מערב עד בוקר]', וזאת היא מצות הטבת הנרות", והיינו, כי מה שנאמר בתורה (שם ל, ז): "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה", הכוונה היא "בהדליקו את הנרות יקטירנה", ולמדים מזה שיש חובה להדליק את הנרות גם בבוקר, ובשעת קיום מצוה זו אמרה תורה להקטיר את הקטורת בבקר, ומצוה זו הינה מצוה נוספת למה שציותה התורה בהדלקת הנרות בין הערבים, כמו שנאמר: "יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר".

מאידך, סוברים הרבה ראשונים (עי' בארוכה שו"ת הרשב"א ח"א סי' עט ושט; ויסוד שיטה זו בנוי על דברי רש"י שבת כב: ד"ה וממנה וחגיגה כו:; וע"ע תוס' מנחות פו:; רמב"ן עה"ת תצוה כז, ב ושבת שם; רשב"א ומאירי שם) שמצות ההדלקה ומצות ההטבה הן שני דברים נפרדים, ומה שנאמר (שם, ז-ח): "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה. ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם" - הן שתי מצוות נפרדות, כי "ההעלאה היא ההדלקה, וההטבה אינה הדלקה אלא דישון השמן והפתילה בשמצאן שכבו ונתינת השמן כמדתה ופתילה חדשה" (עי' רשב"א), ואילו חובת ההדלקה אינה אלא מערב עד בוקר, שנאמר: "יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר". הרשב"א (שם) כתב להוכיח כשיטתו מלשון הספרי (בהעלותך): "'אל מול פני המנרה יאירו שבעת הנרות' (במדבר ח, ב), שומע אני שיהיו דולקים לעולם, ת"ל: 'מערב עד בוקר', אם מערב עד בוקר - יכול יכבם (כלומר, שאם רצה לכבותם יכבה אותם), ת"ל: 'יאירו שבעת הנרות'", שמשמעו שלא יכבם, אלא יהיו מאירים והולכים עד שיכבו מעצמם, ומסיק הרשב"א: "ומכאן תשובה לרמב"ם ז"ל שכתב בכל הנרות שאם מצאן שכבו בבקר מטיבן ומדליקן".

אחת ההוכחות שהביא הרשב"א (וכך גם העיר 'החינוך' מצוה צח) נגד דעת הרמב"ם היא ממה שאמרו במכילתין (נא.) לענין שתי מצוות אלו, הדלקת והטבת הנרות: "אי לאו דעבד הדלקה מאורתא - הטבה בצפרא מהיכא", כלומר, שמצות הטבת הנרות לא שייך לקיימה - כי אם אחרי שקיימו כבר מצות הדלקת נרות מבערב (ועי' רש"י שם, דמשו"ה אין מחנכים את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים [עי' מנחות מט.], כי הדלקה מבערב זו היא עיקר והתחלת מצותם), ודבר כגון זה לכאורה אינו מובן אלא אם נימא שהטבה אינה אלא דישון השמן והפתילה, ולכן אם לא הדליקו מבערב איך אפשר לתקן הנרות בבוקר, אולם לדעת הרמב"ם, שיש חובה להדליק גם בבקר, מדוע לא יהא שייך לקיים מצות הדלקה בבקר - אפילו כשלא קיימו אותה מבערב, הלא מצות הטבה בבקר מן הראוי שתיחשב כמצוה בפני עצמה.

ה'חזון איש' (קדשים סי' לו אות ח) כתב מתוך הערה זו, שגם לדעת הרמב"ם מצות ההדלקה של היום אינה מצוה בפני עצמה, ואינה אלא השלמת המצוה של הלילה, אבל עיקרה מבלילה, כדכתיב: "יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר", וכהשלמה למצוה זו ציותה התורה גם להדליק מביום, ואם לא הדליקו מבערב מחמת איזה אונס, לדברי הכל אין מדליקים שוב בבקר, מאחר שאינה אלא כהשלמה למצות הלילה, לכן אם לא הדליקו מבלילה - מחמת איזו סיבה שהיא, אין שום חובה שוב להדליק ביום, כי אין לנו מה להשלים, ושפיר יובנו דברי הגמרא: "אי לאו דעבד הדלקה מאורתא - הטבה בצפרא מהיכא", כי מצות הטבה בבקר אינה אלא כהמשך למצות הדלקה מבלילה.

ביסוד הדבר יש לציין לנקודה נוספת, דהנה מצינו בראשונים שאכן דגלו ג"כ בשיטת הרמב"ם, וכתבו שאעפ"כ ישנו הבדל בין מצות הדלקה בערב למצות הטבה בבקר, וזו לשון הריטב"א (שבת שם ד"ה מאי עדות [הוצאת מוה"ק י-ם תש"ן): "ומיהו קושטא דמילתא, כי הפרש גדול יש בין הדלקה של בין הערבים להטבה של בקר, והכתוב מוכיח כן, כי כאן נאמר העלאה וכאן נאמר הטבה, וסדר הענין - כי בכל בין הערבים היה חייב עכ"פ לדשנם ולהחליף לכולם שמן חדש ופתילה חדשה - ואפילו היו דולקים יפה, אבל בבקר לא היה צריך להדליק עכ"פ אלא להטיב ולתקן אותם שכבו ואותם שהיה אורם עמום - כפי מה שהיו צריכים". והיינו, כי מצות הדלקה מבערב היא מצוה חיובית, ולכן החובה להדליק כל הנרות מחדש, גם כשהיו דולקים יפה, ואילו מצות הטבה בבקר אינה מצוה חיובית, אלא שאם מצאם כבויים הוא שמדליקם, אבל אם מצאם דולקים אין צריך לכבותם ולחזור ולהדליקם (ע"ע שו"ת 'בנין שלמה' סי' נב). כשיטה זו מביא גם המאירי (שבת שם): "וי"מ, שבערב היתה שם הדלקה גמורה, ונתינת שמן, והיא הקרויה העלאה, ובבקר אין שם אלא תקון אלא שמדליק אותם שכבו".

לעומת כן מביא המאירי (שם) שיטה נוספת, שאין שום הבדל בין מצות ההדלקה מבערב למצות הטבה בבקר, ובין בערב ובין בבקר יש מצוה חיובית להדליק את הנרות, וגם אם מצאם כולם דולקים, מדשנם ומטיבם, שנותן שמן ופתילה חדשים, ומדליקם מחדש (ועי' גם ריטב"א יומא יד. ד"ה הא: "דעת כל המפרשים ז"ל שאף בשחרית היה חייב לדשן ולהטיב את הנרות ולהדליקם ואע"פ שלא כבו, ועי"ש שהכריע כדעת הרמב"ן והרשב"א, ויש בזה סתירה למה שנקט בפשטות למס' שבת). הרי לנו שגם לאלו ההולכים בעקבות שיטת הרמב"ם, יש הבדל גדול בין מצוה הדלקת הנרות בערב למצות הטבת נרות בבקר, ושפיר יתכן לומר כדברי החזו"א שעיקר המצוה הוא בלילה, ומצות ההטבה אינה אלא כהשלמה למצות הלילה.