מדוע נשים נקראות "אחרים"?

הרב דב קדרון

מנחות סא ע"א

במשנה מדובר על מנחות שטעונות תנופה, ונאמר שבין אם המנחה מובאת על ידי איש או על ידי אשה יש צורך להניף אותה, אבל התנופה נעשית "בישראל ולא באחרים", ומבואר בגמרא שהכוונה היא שיש צורך להניף גם מנחה של אשה, אבל התנופה עצמה לא נעשית על ידי אשה אלא על ידי איש.

בעל ספר בית האוצר (כלל נב) עמד על כך שנשים נקראות בלשון המשנה "אחרים", וזה חידוש תמוה לכאורה.

אולם בעל עלי תמר (שביעית ח,ח) מסביר שאין כאן שום משמעות שלילית, וזאת על פי מה שנאמר במסכת שבת (סב,א) שנשים הן "עם בפני עצמן", והכוונה היא שיש להן חברותא לעצמן בענייני שיחן ושיגן, כי השם "עם" עניינו לא רק אומה שלימה אלא גם משפחה או חבורה, כמו בפרשת וישלח: "ויחץ את העם אשר אתו", ובפרשת ויחי: "להחיות עם רב", ועוד, כמו שכתבו בספרי המדקדקים.

כיוצא בזה בירושלמי (פסחים פ"ו ה"ג) רבי יהושע אמר לרבי אליעזר בנוגע לרבי עקיבא: "הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו", והוא לשון הפסוק בשופטים (ט,לח), ופירושו כאן במובן הזה: החבורה אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו. לפי זה, הפירוש של דברי הגמרא: "נשים עם בפני עצמן", היינו חברותא בפני עצמן, כי יש עניינים שנשים מדברות עליהם רק כאשר הן בפני עצמן.

על פי זה מובן מדוע המשנה כאן אומרת שהתנופה נוהגת "בישראל אבל לא באחרים, במשמעות של לא בחבורה של נשים, שהיא חבורה אחרת, בפני עצמה.