היה בעיניך כרשע?! / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

נידה ל ע"ב

ומה היא השבועה שמשביעין אותו - תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה - היה בעיניך כרשע.

אנחנו עושים מצוות, נמנעים מעבירות, עובדים את השם. מה עוד חסר לנו?

במקום לענות באופן ישיר על שאלה זו, נפנה לספרו הגדול של רבי שניאור זלמן מליאדי, 'בעל התניא', בו הוא עוסק בדברי הגמרא הללו ומסיק מהם יסוד עצום לעבודת השם של כל יהודי.

מיד בתחילת ספרו הוא מביא את דברי הגמרא הללו שעוסקים בשבועה שנשבעת הנשמה לפני ירידתה לעולם הזה, ומקשה עליהם מדברי המשנה במסכת אבות (ב, יג) שאומרת: "ואל תהי רשע בפני עצמך", ואם כך, כיצד יכולים שני מקורות אלו לדור בכפיפה אחת, ומהי חובתו של האדם: לראות את עצמו כרשע, או לא?

תשובתו של רבי שניאור זלמן מתפרסת על פני שלשה עשר פרקיו הראשונים של ספר התניא, שבמהלכם הוא מציג את היסודות לתפיסה יוצאת הדופן שלו, לפיה כל אדם צריך לשאוף להיות 'בינוני'.

הבינוני, כך הוא מסביר, הוא אדם שמעשיו מושלמים. הוא לא עושה עבירות, ומאידך עובד את השם בכל מאודו ובכל נפשו, ללא כחל ושרק. אם כך מדוע הוא לא מכונה 'צדיק'?

מסביר רבי שניאור זלמן, שהכינוי 'צדיק' מיועד ליחידי סגולה שתכלית ירידת נשמת לעולם לא הייתה כדי להתעסק עם הרוע, אלא כדי להפיץ אור. אין בהם רוע. אין להם התמודדות עם תאוות עולם הזה, אלא כל מהותם ויישותם מכוונת לדבר אחד - להפיץ את אורה הגדול של האלוקות בעולם. זהו תפקידם המיוחד.

הבינוני מאידך, הוא אדם בעל נטיות אנושיות רגילות, שיש לו תאוות, ויש לו רצונות גשמיים, אלא שהוא מתגבר עליהם ודוחה אותם למען העבודה הגדולה למען שמו באהבה.

אולם, הוא מסביר, ייתכן שגם לבינוני לא תהיה פניות נפשית לרגשות של תאווה. הוא יהיה כל כך עסוק ונתון רגשית ונפשית לעבודת השם שלו, שהתאוות ומחשבות עולם הזה לא ימצאו את הסדק שבו הן יוכלו להכנס לתוך נפשו ולהפריע לו, כי הוא פשוט מעולם לא יאפשר לסדק כזה להיווצר.

במקום הזה, מסביר רבי שניאור זלמן בפרק יג, נכנסת השבועה שמשביעים את הנשמה לפני ירידתה למטה לעולם הזה לאמור: דעי לך, שגם אם תמצאי שכל עיתותייך וכל כוחות נפשך עסוקים בעבודת השם עד כדי כך שאין לך פנאי רגשי ונפשי לחשוב על העולם הזה וכל מה שהוא מביא איתו, עדיין עלייך לזכור שאת עלולה בכל רגע ליפול, משום שהגוף לא הולך לשום מקום, הוא ילווה אותך עד יומך האחרון בעולם הזה, ולכן בכל רגע הוא עלול להתעורר ולנסות לעורר את האהבה לעולם הזה ותענוגיו.

על אדם כזה לראות את עצמו, לא 'רשע', אלא 'כרשע', משום שהוא באמת אף פעם לא הרשיע בפועל, וכל הרשע הוא רשע אפשרי, שלא הגיע לידי קיום.

אם יחיה האדם בצורה כזו, מובטח לו שיעלה מעלה בדרך העולה בית א-ל.