צו זירוז
קידושין כט ע"א
"תנא דבי רבי ישמעאל: כל מקום שנאמר צו - אינו אלא זירוז".
ובספרא צו פרשה א פרק א אות א:
"צו אין צואה אלא זירוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר כל מקום שיש חסרון כיס".
פירוש, וְאַתָּה תְּצַוֶּה (שמות כז, כ) הוא לשון ארוך, שיכל לומר תצוה. ויכל לקצר עוד יותר ולומר צַוֵּה (יהושע ד, טז; מלכים א ה, כ; תהלים מד, ה). ומתוך זריזות קיצר ביותר בהשמיטו את ל' הפעל. וכיון שרק בעולה יש לשון זה מכל הקרבנות אין זה אלא משום הצורך בזירוז משום חסרון כיס.
וקשה, הכיצד מצוה הקב"ה את משה בלשון צו משמע שיהא זריז, והרי משה מצוה את אהרן ובניו והם מצווים את ישראל אשר אותם היה צריך לזרז משום חסרון כיס?
אלא שתשעה קבין של חינוך ירדו לעולם, תשעה של דוגמה אישית ואחד של כל שאר דרכי החינוך. ואם הרב אינו זריז בעצמו כיצד יהיו שומעי לקחו?
ואלו דברים נאמרים לזירוז במקום שיש חסרון כיס?
כמפורש בנבואת מלאכי (ג, י) הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי.
וכן דרשו במסכת שבת דף קיט ע"א: "בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמעשרין, שנאמר (דברים יד, כב) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר - עשר בשביל שתתעשר".
ובמסכת ברכות דף סג ע"א: "אמר רב נחמן בר יצחק: ואם נתנן - סוף מתעשר, שנאמר (במדבר ה, י) אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה - לו יהיה ממון הרבה".
וזהו שמבאר הכתוב בתחילת פרשת צו (ויקרא ו, ב) זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה – בזאת תוקד אש הזריזות: הִ֣וא הָֽעֹלָ֡ה עַל֩ מֽוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֨יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר. מונח פזר - אם הנך מניח מכספך ומפזרו לעניים. תלישא קטנה – זו רק תלישה קטנה מכספך, אולם: קדמא מהפך תרי-קדמין זקף – מצוה זו תקדם אותך וּתְהַפֵּךְ את מצבך לקדמך כפליים ותזקפך קומתך להיות עמיד.
