|
שאלה של הקדש בשחוקהרב דב קדרוןמנחות פא ע"ב
יש מצב של אדם שנדר נדר ומיד, תוך כדי דיבור, התחרט על כך ואמר דבר שסותר את נדרו, כמו מי שאמר שמקבל עליו להביא קורבן תודה, ומיד אמר שיביא את הקורבן בלי לחם, וזה נחשב "נדר ופתחו עמו".
החתם סופר (שו"ת חלק א סימן קלט) מביא עניין זה בתשובתו לגבי נער אחד שהיה לו טלה חלב בעדרו ואמר לדודו: זה קרבן פסח שלי, כאשר נודע הדבר לרב הוא הרעיש את העולם על זה, שהרי בהמה שהוקדשה לקורבן אסורה בהנאה, ואז התנצל הנער שלא ידע מאומה מענין הקדש ואמר זאת על דרך היתול ושחוק ושיחת הנערים כאלו.
החתם סופר דן באריכות בעניין, ומסיק שלכל הדעות הטלה הזה קדוש, ואין להאמין לנער שהתכוון רק לשחוק והיתול.
הוא כותב שהפתרון הוא שאותו נער ישאל על נדרו ובפתח וחרטה, אלא שקשה מאוד להתיר איסור חמור של קדשים על ידי שאלה ופתח של עם הארץ בזמן הזה שמקילים בהיתר נדרים ואינם מבינים ואינם רוצים להבין מה שמסבירים להם איך יתחרטו, משום כך הוא המציא עוד תקנה:
שאחרי שיתיר נדרו כהלכה, שוב יצווה לגוי קטן שיטיל בטלה מום שראוי להתירו על ידי שלושה אנשים, ואחרי שיתירוהו אז יעמידנו לפני בית דין ויעריכו את דמי שוויו, ויפדנו וישליך את הכסף לנהר.
היו הרבה שאלות במשך הדורות לגבי מעשי קידושין שנעשו בצחוק, וכאן הייתה שאלה לגבי דיבור של הקדש, שלטענת המקדיש נעשה בצחוק. |