זיתי שמן וזיתי מאכל

הרב דב קדרון

מנחות פד ע"ב

מצוות הבאת ביכורים נוהגת רק בשבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל.

אחד משבעת המינים הוא (דברים ח,ח): "זֵית שֶׁמֶן", ומפרש רש"י שהכוונה לזיתים העושים שמן, ומסביר הרא"ם שיש זיתים שלא עושים שמן, לכן הוצרכה התורה לומר שארץ ישראל התברכה בזיתים שעושים שמן.

לעומת זאת בפירוש למצוות הבאת ביכורים מסביר רש"י (דברים כו,ב) ש"זית שמן" הוא זית אגורי ששמנו אגור בתוכו, וכותב שם הרא"ם שאין כוונת התורה לזית שעושה שמן, כי כל זית עושה שמן הוא.

כמה מהמפרשים האחרונים ניסו ליישב את הסתירה שיש בדברי הרא"ם בכמה אופנים, אולם ניתן להסביר את דבריו באופן פשוט על פי המציאות הידועה, שכל זית מכיל שמן, אלא שיש זנים שבהם הכמות כל כך נמוכה או האיכות לא מספקת — ולכן בפועל לא מפיקים מהם שמן מסחרי.

לפי זה מה שכתב הרא"ם בפירוש לשבעת המינים שיש זיתים שלא עושים שמן, כוונתו שיש זני זיתים שלא משתלם לסחוט ובפועל לא מפיקים מהם שמן, וארץ ישראל התברכה בזיתים שעושים שמן. גם כיום בישראל מגדלים הרבה יותר זני שמן מאשר זני מאכל. לפי נתוני החקלאות העדכניים, מתוך כ־80,000 דונם של מטעי זיתים מושקים, 65,000 דונם מיועדים לשמן ורק כ־15,000 דונם למאכל.

ומה שכתב בפירוש למצוות הבאת ביכורים הוא שבכל זית יש שמן, זוהי עובדה, אך אין זאת אומרת שמכל זית משתלם להפיק את השמן.