|
אפשר בהחלט / רפי זברגרחולין יא ע''א - יב ע''א
הקדמהבמסגרת דיוני ספקות בשחיטה, הביאה הגמרא מחלוקת אמוראים לגבי ''השוחט בסכין ונמצאת פגומה'' (מאמר על הדף הקודם). בהמשך, דנה הגמרא במקורות שתי הלכות בסיסיות בדיני ספקות: חזקה ורוב.
הנושאמנלן? דכתיב (שמות כ''ג, ב'): לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. תמהה הגמרא על שאלת הגמרא מה המקור לדין זה, הרי לכאורה זה פסוק בפרשת משפטים, שם נכתב במפורש "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" – משמע שיש ללכת אחרי הרוב. רובא דאיתא קמן כגון תשע חנויות וסנהדרין לא קא מיבעיא לן, כי קא מיבעיא לן רובא דליתיה קמן כגון קטן וקטנה, מנלן? עונה הגמרא כי ישנם שני סוגי רוב, אחד הוא ''רוב דאיתא קמן'' – רוב שאנו "רואים מול עינינו" עליו הפסוק הנ''ל מדבר, ובמקרה כזה פשוט שהולכים אחר הרוב. הגמרא מביאה שתי דוגמאות לרוב כזה: ''תשע חנויות'' - נמצאה חתיכת בשר ליד תשע חנויות כשרות ואחת טריפה. כיוון שאנו ''רואים'' את רוב החנויות שהן כשירות, הולכים אחר רוב זה וקובעים כי החתיכה יצאה מאחת אותן חנויות כשרות ולכן היא כשרה. ''סנהדרין'' – אם במסגרת דיון בדיני נפשות בסנהדרין של עשרים ושלושה דיינים, שנים עשר דיינים מזכים, ואחד עשר מחייבים – במצב ספק הלכה זה שאנו ''רואים'' את הדיינים כולם, הולכים לפי הרוב ומזכים את הנידון. אך יש גם רוב אחר ''דליתא קמן'', שאינו ''נמצא לפנינו'' אלא זהו מעין "רוב בעולם כולו". הגמרא מדגימה זאת במחלוקת ממסכת יבמות לגבי יבם קטן האמור ליבם את אשת אחיו שנפטר וגם היא קטנה. רבי מאיר חושש למיעוט של בן סריס (שאינו יכול להוליד, ולכן אסור לו לייבם, ואם ייבם עובר על איסור חמור של ''אשת אח שלא במקום מצווה''), או מיעוט של בת איילונית (שאינה יכולה ללדת, ולכן אסור לה להתייבם, ואם אמנם תתייבם יעברו על האיסור החמור כנ''ל), ולכן אוסר רבי מאיר לקטן לייבם את הקטנה עד שיגדילו וייווכח שמותר להם להתייבם (הבן אינו סריס והבת אינה איילונית). חכמים חולקים וסוברים כי ''הולכים אחר הרוב'', וכיוון שהרוב אינם סריסים ואינן איילוניות, מותר לקטן לייבם את הקטנה. הגמרא אומרת כי שאלת הגמרא לגבי מקור דין רוב מתייחסת רק לרוב ''דליתא קמן'' כמו המקרה במסכת יבמות. מכאן נעבור לתשובה האחת עשרה והאחרונה, של רב אשי: רב אשי אמר: אתיא משחיטה עצמה, דאמר רחמנא שחוט ואכול, וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט? אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא! רב אשי לומד דין רוב מהסוגיה שלנו של דיני שחיטה. שהרי התורה התירה לאכול את הבשר לאחר שחיטה, למרות שניתן לחשוש שהיה נקב באחד מסימני השחיטה, והסכין של השחיטה עברה בדיוק על אותו הנקב. במקרה כזה השחיטה אינה כשירה, שהרי נקב הופך את הבהמה להיות טריפה האסורה בשחיטה (ואכילה לאחר מכן). ומכך שהתורה בעצמה לא חששה לכך, נוכל להסיק שהולכים אחר רוב הבהמות שאינן טריפות. אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא, ואמרי לה רב כהנא קמיה דרב שימי, ואמר ליה: ודלמא - היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר? הגמרא מסתפקת האם רב אשי ציטט את תשובתו (וציטט גם את שאר התשובות הקודמות בגמרא) בפני רב כהנא, או אולי רב כהנא אמר זאת לרב שימי. ורב שימי (או רב כהנא) דחה את כל התשובות כולן בטענה שבמקום שאפשר לברר את הספק אכן יש חובה לברר מבלי להשתמש בכלל של ''הלך אחר הרוב''. אומר רב שימי כי כל התשובות שהובאו בגמרא לעיל, כולל תשובת רב אשי, לא ניתן לברר את הספק ולכן יש דין רוב, אך שאלת הגמרא מתייחסת למקרים בהם יש אפשרות לפשוט את הספק. דאי לא תימא הכי, לרבי מאיר דחייש למיעוטא, הכי נמי דלא אכיל בישרא? רב שימי (או רב כהנא) מוכיח את טענתו לפי שיטת רבי מאיר החושש למיעוט. לפי שיטה זו לכאורה היה אסור לאכול בשר כלל וכלל, שהרי בכל שחיטה נחשוש לנקב במקום השחיטה (ואז הבהמה טריפה ואסורה באכילה), אך זה לא ייתכן שרבי מאיר ייאסור בכלל לאכול בשר. וכי תימא הכי נמי! פסח וקדשים מאי איכא למימר? מנסה הגמרא לומר, אולי בכל אופן כן. רבי מאיר אכן אוסר לאכול בשר בכלל, מכוח גזירת חכמים וחששתם לגבי טריפה במקום השחיטה. אבל מיד דוחה הגמרא אפשרות זו ואומרת כי התורה בעצמה מצווה לאכול בשר קרבן פסח, וכן קרבנות נאכלים לכהן (קדשי קדשים) או לבעלים (שלמים). אם כן, רבי מאיר חייב להודות שמסתמכים על רוב בהמות שאינן טריפות ולכן מותר לאכול בשר אלא: היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר, מכאן מגיעים למסקנה שגם לפי רבי מאיר החושש למיעוט, זה רק במקום שאפשר לפשוט את הספק (למשל, לחכות עד שהבן והבת יגדלו וניווכח שהבן לא סריס והבת איננה איילונית). אך במקום שאין אפשרות לבדוק, גם רבי מאיר יסכים שהולכים אחר הרוב. הכא נמי - היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר: ומכאן שגם בנידון שלנו בכל דיני רוב: היכן שאפשר לפשוט את הספק, יש לעשות מאמץ (או להמתין) כדי לפשוט את הספק, אך במקום שאין אפשרות - סומכים על הרוב. מהו המסר? אמנם הלכה כאמור לא נפסקה כרבי מאיר אלא כחכמים, וגם במקום שאפשר לפשוט את הספק אנו הולכים אחרי הרוב, אך בכל אופן האבחנה בשיטת רבי מאיר, בין מצבים ''שאפשר'' למצבים ''שאי אפשר'' מלמדת אותנו מסר חשוב לחיים. מסר דומה במאמר אין פתרון של ''אין פתרון'' (עירובין ל''ה) ובמאמרים רבים נוספים.
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |