כל זוג הוא כמו אדם וחוה

הרב דב קדרון

מנחות צג ע"ב

אשתו של אדם כגופו.

האשה הראשונה בעולם, חוה, אכן נלקחה מגופו של בעלה, אדם, וכותב על כך בעל ספר עלי תמר (סנהדרין ג,ו) שממה שאמר אדם הראשון (בראשית ב,כג): "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת", משמע שזהו עניין נצחי, שאחרי שהאשה הראשונה הייתה אחת מצלעותיו, שהוא חלק מגופו ממש, מפני כן האיש והאשה מוצאים פתרון לכל בעיות החיים באופן משותף והדדי, למרות שהם שני בני אדם, כי הטבע שהיה אצל האשה הראשונה הוטבע בכל הנשים אחריה, שתהיה ביחס לבעלה כאילו נלקחה מגופו ממש ואחת מצלעותיו כמו חוה. ולפיכך הרי זו מדה שווה לכל אשה שהיא כגופו של בעלה, וכאילו התקין ממנו מצלעותיו, כמו לאדם הראשון, בנין עד עד.

זאת הסיבה שבברכת הנישואין של כל זוג אומרים: "אשר יצר את האדם בצלמו בצלם וכו' והתקין לו ממנו בנין עדי עד", כי לא רק ביצירת אדם הראשון נוצרה האשה מאחת מצלעותיו, אלא כך הוא טבע בני הזוג לדורות עולם. וכן במסכת קידושין (ו,א) אמרו שלשון "צלעתי" הוא לשון קידושין, וכן מכנה הגאון רבי עקיבא איגר בתשובותיו את אשתו: "צלעתו".

כך גם נאמר בתחילת מסכת קידושין (ב,ב) שדרכו של איש לחזור אחרי אשה "משל לבעל אבידה שמחזר על אבידתו". מכאן גם משמע שלגבי כל אדם לאורך כל הדורות, בת זוגו שהוכרז עליו "בת פלוני לפלוני", הוטבעו בה אותן הנטיות והתשוקות כמו בחוה, האשה הראשונה, והרי היא אבידתו שמחזר עליה.