שותפות ותלות הדדית בין החומר לרוח

הרב דב קדרון

מנחות צו ע"ב

בגמרא מוזכרת מחלוקת התנאים לגבי מיקומה של המסגרת שהקיפה את השולחן בבית המקדש ובמשכן. דעה אחת סוברת ש"מסגרתו למעלה", כלומר המסגרת הייתה מונחת מעל פלטת השולחן ונתמכת על ידו. הדעה השנייה סוברת ש"מסגרתו למטה", כך שהמסגרת עברה מתחת לפלטה, חיברה בין רגלי השולחן, ושימשה כבסיס המחזיק אותו.

הרה"ק רבי יהושע מדז'יקוב זצ"ל (בספרו "עטרת ישועה" פרשת כי תשא אות ז), מבאר שה"שולחן" מסמל את העשירות הגשמית, בבחינת "שולחן מלכים", ומרמז לאנשים האמידים תומכי אורייתא. מנגד, ה"מסגרת" מרמזת לתלמידי החכמים, אשר יושבים ספונים וסגורים בתוך מסגרת אוהלה של תורה.

לאור זה, מסביר ה"עטרת ישועה" כי שתי הדעות מקבילות לשני חלקי מאמר המשנה במסכת אבות (ג,יז): "אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח".

הדעה הסוברת כי "מסגרתו למעלה" – דהיינו שהשולחן מחזיק את המסגרת המונחת עליו – מבטאת את הכלל: "אם אין קמח אין תורה". כלומר, העשירים (השולחן) הם אלו שמפרנסים ונושאים עליהם את לומדי התורה (המסגרת).

מנגד, הדעה הסוברת ש"מסגרתו למטה" – כך שהמסגרת משמשת כבסיס המחזיק את השולחן – מכוונת לכלל "אם אין תורה אין קמח". המשמעות היא שזכות לימוד התורה של תלמידי החכמים (יששכר) היא זו שנושאת, מקיימת ומביאה את הברכה לעשירותם של התומכים (זבולון).

יש שותפות ותלות הדדית בין החומר לרוח, והשאלה היא מאיזה כיוון רואים זאת.