סמיכה דבהמה
מנחות צג ע"ב
"ובשתי ידים, מנא הני מילי? אמר ריש לקיש, דאמר קרא: וסמך אהרן את שתי ידו, כתיב ידו וכתיב שתי, זה בנה אב, כל מקום שנאמר ידו הרי כאן שתים, עד שיפרט לך הכתוב אחת. ...אקשי ליה עשרים וד' ידיו, ידיו תביאנה, ידיו רב לו, שכל את ידיו... ידיו דסמיכה קאמרי. בסמיכה נמי כתיב: ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו! סמיכה דבהמה קאמרי".
מאי נפקא מינה בין אדם לבהמה, "והא כל התורה כולה דמויי מדמינן" (בבא בתרא דף קל ע"ב), הלא תמיד אפשר למצוא חילוק קש כלשהו כדי לדחות כל דימוי. הרי סמיכת אדם וסמיכת בהמה עניינם דומה שבשניהם הסומך מעביר משלו לנסמך, אם מרוחו ואם מאשמתו.
אלא שעיקר החילוק אינו בין אדם לבהמה אלא במהות ענין סמיכתם. משה סמך את יהושע להעניק לו מרוחו, והוא עצמו לא נעשה חסר בזה, כמדליק נר מנר. אבל הסומך את הבהמה חפץ שתהיה היא תמורתו, היא תלך למיתה והוא יתחטא ותנקה וילך לחיים טובים ולשלום. והוה אמינא שדוקא בסמיכת תמורה נצרכות שתי ידים, שלא יותיר אצלו מחטאו כלום, לפיכך נצרכה התורה לפרט שגם שאר סמיכות בב' ידים הן.
