לימוד תורה: בין חובה לברכה

בסוגיתינו יש מחלוקת לגבי המצוה של "והגית בו [בספר התורה] יומם ולילה" אם היא, כפשוטה, "תמיד",כל הזמן, או שמא קיים  את המצוה בקביעות של פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית.  
מחלוקת זו מלמדת על מקומו של לימוד תורה בחיים.

שאלת תג״ל:
מה הסברא במחלוקת? האם אכן יש לימוד תורה משמעותי בפרק אחד או בקריאת שמע?

הסבר לפי דרך תג״ל:
רבי ישמעאל סובר  שלימוד תורה איטנסיבי הוא חובה שהקב"ה מטיל על האדם, כעין עבודת ה' מתמדת, הקרבה ונתינה של אדם מזמנו וממרצו לה'. הוא תביעה טוטלית: "והגית בו יומם ולילה". 
לעומתו, רבי יונתן סובר  שלימוד תורה נרחב הוא ברכה שה' נותן לאדם, דרך של חיים למי ש"דברי תורה חביבין עליו".
"והגית בו יומם ולילה אינו לא חובה ולא מצוה..." אלא הזדמנות לזכות בחיים טובים.

שאלה למחשבה עכשווית:
איך אתה חווה לימוד תורה - כחובה או כברכה? כעבודת ה' או כמתנה חביבה? איך היית מציג לימוד תורה למי שעדיין לא למד? למה?