גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תקי"ד מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף צט ע"ב

בענין חלוקת לחם הפנים בשבת ערב פסח

שנינו לגבי חלוקת לחם הפנים (צט:): "והחלות מתחלקות לכהנים, חל יום כפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב", ופירש"י: "חל יום כיפורים להיות בשבת - ואין יכולין לאוכלו היום. החלות מתחלקות לערב - ולא למחר דנפסל בלינה לאחר זמנו שנסתלק". מדבריו מבואר, שמה ששנינו "מתחלקות לערב", משמיענו התנא שהן מתחלקות בערב ולא למחרת, משום שלמחר הם נפסלים בלינה. אכן, בירושלמי (פסחים פ"ד ה"ד) מבואר, שהתנא משמיענו גם שמתחלקות בערב דווקא ולא ביום, ונתנו טעם לדבר, כי היות וחלוקת הלחם היא דבר קל ואין בו טורח, לכן חיישינן שלא ישים לב וישכח ויאכל את הלחם ביום הכיפורים.

מירושלמי זה הוכיח ה'מגן אברהם' (סי' תריב סק"ו) כדעת המהרי"ל שאסור ליגע בדבר הראוי לאכילה ביוה"כ, וז"ל: "במהרי"ל אוסר ליגע, וכן הוא בירושלמי פ"ד דפסחים, דדבר שראוי לאכילה בעין גזרינן שמא יאכל, ולכן החלות מתחלקות לערבית". וב'דגול מרבבה' העיר: "ולדעתי אין ראיה מהחלות, ואולי אפילו ראיה להיפך, שהרי רש"י פירש שם במשנה החלות מתחלקות לערב ולא למחר שנפסלות בלינה לאחר זמנו שנסתלק... הרי שלא מיעט אלא שלא ימתין עד למחר, אבל אם רצו לחלקם בו ביום רשאים, אלא שלמה יטרחו בחנם כיון שאי אפשר לאכלם ביום. ועוד אמינא, שאף אם נפרש שמתחלקות דוקא לערב ולא בו ביום, דגזרינן דלמא אתי למיכל, אכתי שאני חלות שזמנם בהול, שהרי יפסלו בחצות לילה, לכך בהול לאכלם וגזרינן דלמא אתי למיכל, אבל לגזור בשאר אוכלים ליגע ביו"כ וליחוש דלמא אתי למיכל לא שמענו מחלות הללו. שוב פקחתי עיני וראיתי שראיה זו מן החלות לא המג"א מעצמו המציאו, רק הירושלמי מביא ראיה זו מן חלות, וצריך אני לקבל באימה דברי הירושלמי" (ע"ע שפ"א מנחות שם).

בשו"ת 'אבני נזר' (או"ח סי' שפ) נשאל על ידי גיסו הגאון רבי יצחק רפאפורט זצ"ל אודות שבת ערב פסח, שהיה ראוי להיות גם כן הדין שיהיה לחם הפנים מתחלק לערב, שהרי הלחם הפנים צריכים להיות מצה, ובערב פסח אסור לאכול מצה, כדאיתא בירושלמי (פסחים פ"י ה"א): "האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו", ואינן ראויות לאכילה בו ביום, ויש לחשוש בשעת החלוקה שמא ישכח ויאכל.

הנה בראשונה יש להביא מה שמצויין שם בדברי השואל, כי הנה התוס' (פסחים צט: ד"ה לא יאכל) כתבו, וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' תעא ס"ב), שמותר לאכול מצה עשירה, וכלשונם: "דלא אסר בירושלמי אלא במצה הראויה לצאת בה חובתו ואוכלה קודם זמנה, אבל מצה עשירה שריא, וכן היה נוהג רבינו תם". והנה בלחם הפנים לא היו יכולים לצאת ידי חובת מצה, כי לא היתה משומרת לשמה, וכמו בצקות של עכו"ם שאין יוצאין בהם ידי חובה (עי' פסחים מ.), ובמאירי (פסחים צט:) מבואר שדין בצקות של עכו"ם הוא כמו מצה עשירה, שמותר לאכלם בערב פסח, מאחר שאין יוצאין בהם ידי חובת אכילת מצה. ולפי זה שפיר יכולים לאכול לחם הפנים בערב פסח. אמנם, במהרש"א (פסחים שם תוד"ה לא יאכל) מבואר, שרק מצה עשירה מותר לאכול בערב פסח, משום שאין בה טעם מצה, אבל מצה שאינה משומרת לשמה, מאחר שיש בה טעם מצה, אסור לאכלה בערב פסח, ולפי זה אסור לאכול לחם הפנים בער"פ, וחוזרת ההערה בענין חלוקתה למקומה, ועעו"ש ב'אבני נזר', שלחם הפנים מצד גדלותה היה ראוי להיות עליה דין מצה עשירה, וכן אי אפשר לצאת בהם יד"ח מצה, משום שמצה צריכה להיות נאכלת בכל מושבות (עי' פסחים לו: ולח.), ולחם הפנים נאכל בירושלים בלבד (כמו כן יש לדון אי לחם הפנים נאכל לשבעה ימים, ובמצה צריכה להיות נאכלת לשבעה. עי"ש לח:, והדבר תלוי האם לחם הפנים נאכל ליום ולילה בלבד או למשך כל השבוע. הארכנו בזה בגליון א'תקג), אכן, לדברי המהרש"א, שכל מצה שיש בה טעם מצה אסור לאכלה בער"פ, גם כשא"א לצאת בה חובת מצה, אסור לאכול לחם הפנים, כי מאחר שאינם נילושים בשמן, יש בהם טעם מצה, ואסור לאכלם בערב פסח.

וכותב האבנ"ז בתשובתו: "נראה לי, דודאי משום חביבה מצוה בשעתה מצוה לאכול מבעוד יום, והא מצינו דהקטרת אברים ופדרים דוחה שבת אף דאפשר משתחשך (מנחות עב.), וא"כ אכילת לחם הפנים דהיא מצוה שצריך לעשותה עכשיו, דוחה איסור אכילת מצה בער"פ, שאין איסורו רק משום ביטול ופגם המצוה שבערב, כמו שכתב ה'תרומת הדשן' סי' קכ"ו, וא"כ אפילו תימא דפגם מצוות מצה הוא טפי, הלא מותר לטמא לקרובים, אף שעי"ז יתבטל אח"כ מפסח, כיון שעדיין לא חל חיוב פסח, שעדיין לא הגיע זמנה וכדאיתא בפרק הישן (סוכה כה:), וה"נ מותר לאכול עכשיו הלחם הפנים, משום חביבה מצוה בשעתה, אף שמ"מ יפגום המצה שבערב".

כדברים הללו כתב גם ה'משך חכמה' (פר' אמור), וז"ל: "הנה ביוה"כ שחל בשבת אמרו פרק שתי הלחם (מנחות ק:) ד'מתחלקות בערב', ובער"פ שחל בשבת אמרו רש"י ותוס' ריש פרק תמיד נשחט (נח.) דבשבע איכא חילוק החלות, ואע"ג דהאוכל מצה בער"פ כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו, צ"ל משום דבקדשים דאינם משתמרין לשם מצה אינו יוצא בהן יד"ח מצה, לכן הוי כמצה עשירה, דמותר לאכול בערב פסח, ולמהרש"א שפירש דוקא היכא דאיכא שינוי בגוף המצות... צ"ל דחביבה מצוה בשעתה, וכמו שאמרו על הקטרת אימורים בשבת (פסחים סח:), ודו"ק".

בשו"ת 'דובב מישרים' (ח"ג סי' מב) כתב בזה: "העירותי מאז דלא קשה כלל קושית כבוד דודי אחי אמי הרב הגאון ר"י ראפאפורט זצ"ל, שהקשה לגיסו בעל האבני נזר זצוק"ל מדוע מבואר במתני' דמנחות דף צ"ט דאם חל יוה"כ להיות בשבת החלות דלחם הפנים מתחלקות לערב, הלא גם בערב פסח היה לחוש שיתחלקו בערב כדי שלא ישכחו ויאכלו מצה בערב הפסח דאסור כמבואר בירושלמי ובשו"ע או"ח סי' תע"א, אולם להנ"ל רק לענין שמא ישכח ויאכל ביוה"כ דהוא איסור כרת חיישינן שמא ישכח, אבל לענין חשש אכילת מצה בערב פסח לא חיישינן שמא ישכח, ונזכרתי שכן מבואר להדיא בשו"ע או"ח סי' תע"א ברמ"א שם (ס"ב) ובחק יעקב שם אות ח', וא"כ במקדש בודאי לא גזרינן".