|
מקום גידולו / רפי זברגרחולין סו ע''ב - סז ע''א
הקדמהבמאמר זה נדון בנושא שרצים במים (כגון תולעים). הדיון בגמרא מתחיל בציטוט ברייתא בדף ס''ו: אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ (ויקרא י''א, ט'). מה תלמוד לומר? שיכול, הואיל והתיר במפורש והתיר בסתם, מה כשהתיר במפורש - לא התיר אלא בכלים, אף כשהתיר בסתם - לא התיר אלא בכלים. מנין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע? תלמוד לומר: תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם בהמשך הברייתא נלמד מקור "מפורש" מהפסוק המתיר שרץ הנמצא במים אשר בכלי (ללא סימני טהרת דגים), וכן מקור נוסף ''סתום''. היכן התיר בכלים? שואלת הגמרא היכן נלמד ההיתר לאכול שרצים במים הנמצאים בכלים? דכתיב אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם, בימים ובנחלים הוא דכי אית ליה - אכול, דלית ליה - לא תיכול; הא בכלים אף על גב דלית ליה - אכול. הפסוק מדבר על בעלי חיים הנמצאים במים (ימים ונחלים), בהם חייבה התורה בסימנים כדי לטהרם, אך מדייקת הגמרא כי שרצים הנמצאים בכלים יהיו מותרים, אף ללא סימני טהרה. אימא בכלים אף על גב דאית ליה לא תיכול! לא סלקא דעתך, דכתיב (שם י'): וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם, דלית ליה - לא תיכול, הא בכלים – אף על גב דלית ליה - אכול. דוחה הגמרא את האפשרות להחמיר מדיוק של פסוק לאחר מכן. פסוק זה אוסר בעלי חיים במים שאין להם סימני טהרה (סנפיר וקשקשת), מכאן אפשר להסיק כי האיסור ללא סימני טהרה הוא רק בימים ובנחלים, אבל בכלים אין איסור כזה.
הנושאלאחר שלמדנו היתר שרצים בכלים, נלמד את הלכתו של רב הונא בנושא (ס''ז.): אמר רב הונא: לא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא, דילמא פריש לעיל מצבייתא, והדר נפיל לכסא, והוי עובר משום: וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ (ויקרא י''א, כ''ט) רב הונא אוסר לשפוך בלילה שיכר (עם חשש לתולעים) לתוך כלי שיש מעליו עצים וקשים דקים לסינון השכר. כל זאת מחשש שמא תסתנן התולעת, ''תלך'' מעט על העצים ולאחר מכן תיפול לתוך הכלי, מבלי שהוא רואה זאת (בלילה). אי הכי במנא נמי, דלמא פריש לדפנא דמנא והדר נפיל למנא? מקשה הגמרא על דינו של רב הונא, אם כך, לכאורה צריך לאסור גם שרץ הנמצא בכלי ללא שפיכת שיכר לתוכו, כיוון שאם יש תולעת בכלי, היא יכולה לפרוש מהמשקה לדופן הכלי ולאחר מכן ליפול חזרה לתוכו, ולפי זה לא יהיה מותר לשתות מים עם שרצים בכלי. התם היינו רביתיה. עונה הגמרא, כי במקרה והתולעת עלתה מתוך המשקה שבכלי לדופני הכלי, נקרא הדבר "מקום גידול'' ולכן אין זה מוגדר כשרץ הארץ. אך אם תולעת הסתננה מהשיכר שנשפך, ו''טיילה'' על גבי העצים, במקרה זה אכן מוגדר כשרץ הארץ ונאסר. ומנא תימרא? דתניא: מנין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע? ת"ל: אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ (ויקרא י''א, ט'), וליחוש דלמא פריש לדפנא והדר נפיל, אלא: היינו רביתיה, הכא נמי היינו רביתיה. הגמרא מוכיחה את ההיתר של שרץ העולה למעלה ואחר כך יורד, מהלימוד שלמדנו לעיל בהקדמה. שם למדנו היתר שרצים בבורות שיחין ומערות, וטוענת הגמרא, שאם אמנם היינו אוסרים גם שרץ העולה מתוך כלי, היינו אמורים לאסור גם שרצים בתוך בורות, שיחין ומערות, מחשש שמא ''עלה'' שרץ למעלה וחזר למטה. ובאמת אנו לא חוששים לכך כיוון שזה נקרא ''מקום גידולו''. אמר ליה רב חסדא לרב הונא: תניא דמסייע לך - וְכׇל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל (ויקרא י''א, מ''ט), לרבות יבחושין שסיננן, טעמא דסיננן, הא לא סיננן – שרי. הוכחה נוספת מדיוק בברייתא, הלומדת מן הפסוק המצוטט האוסר שרץ הארץ, כי שרצים מסוננים אסורים (כמו הלכת רב הונא). מכאן ניתן להסיק כי שרצים שאינם מסוננים (אלא ''קפצו'' למעלה וחזרו מטה) מותרים. מהו המסר?למדנו היום הלכת ''מקום גידולו''. הלכה הקובעת כי שרץ אשר ''קפץ'' מתוך המשקה בכלי (או בור, שיח ומערה) לדופניו, וירד בחזרה למטה, נקרא עדיין שרץ במים, ולא נאסר משום שרץ הארץ. כך ''נוהג'' השרץ לעשות במקום גידולו במים. ומכאן ל"מקום גידול'' בנושאים חינוכיים. ילד אשר ''קופץ מחוץ למסגרת'' ועושה דברים שאינם ''סטנדרטיים'', ואולי אף אינם הולמים את ''המעמד'', ניתן לומר ברוב המקרים שמדובר על התנהגות ''במקום גידולו''. זה חלק מהתהליך, חלק מ''שלבי הגידול'', חלק מן ''עקומת לימוד'' שילדים עוברים במהלך חינוכם ובגרותם.
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |