הציפייה לבניין המקדש ללא הפסקה

הרב דב קדרון

מנחות קי ע"א

שלמה המלך אמר על בית המקדש ועבודת הקורבנות (דברי הימים ב ב,ג): "לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל", ולכאורה קשה: איך מתקיימת העבודה בזמן שבית המקדש לא קיים? על כך אומר רבי יוחנן שכאשר תלמידי חכמים עוסקים בהלכות עבודת הקורבנות זה נחשב כאילו נבנה בית המקדש.

בעל ספר עלי תמר (יומא א,א) מוסיף שלא רק עיסוק בהלכות העבודה, אלא כל ציפייה לגאולה וחזרת עם ישראל לגדולתו, וגם אבותינו בכל הדורות שהחזיקו את הישוב בארץ ישראל במסירות נפש, או שהתיישבו שם או שתמכו ביישוב מכספם. וכן אלו שהתאבלו תמיד על ציון וירושלים והתמסרו לה בכל מהותם וישותם וציפו לראותה, גם עליהם מעלה הכתוב כאלו נבנה המקדש בימיהם.

בשנת תרפ"ב פנתה ההנהלה הציונית אל מרן הרב קוק זצ"ל עם קטע של עיתון נוצרי אנגלי על ישיבת "תורת כהנים" שנוסדה כדי שילמדו כהנים תלמידי חכמים את סדר קדשים, והוא ענה להם (אגרות הראיה ה, עמוד כז-כח), שהיסוד של תחיית עם ישראל, למרות כל צורותיו החילוניות, מוכרח להיות מבוסס על מקורו המקודש, והשאיפה הנצחית שיבנה בית המקדש במהרה בימינו מוכרחת להתבלט בלא הפסקה וחולשה כל שהיא.

הוא הוסיף שכשם שזכותנו על הארץ הייתה דבר רחוק אצל כל העולם ועכשיו נעשה ברור ופשוט, כך אנו בטוחים שימים יבואו וכל העמים יכירו שמקום המקדש מוכרח לשוב לבעליו האמיתיים, ועליו ייבנה הבית הגדול והקדוש, שיהיה בית תפילה לכל העמים. והעיסוק בתורת הקורבנות מודיע לעולם כולו, שלא יחשבו האומות שיש לנו אפילו רגע אחד של יאוש ח"ו או של שכחה מהקשר הבסיסי שלנו למקום המקדש, שהוא אבן הפינה לכל המקומות הקדושים.