|
גבולות גזרה / רפי זברגרחולין קא ע''ב
הקדמהלמדנו במשנה (ק:) על מחלוקת חכמים ורבי יהודה האם איסור גיד הנשה חל מיד לאחר המאבק של יעקב עם המלאך (רבי יהודה), או שמא רק במעמד הר סיני (חכמים).
הנושאתניא, אמרו לו לרבי יהודה: וכי נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב? והלא לא נאמר אלא בני ישראל, ולא נקראו בני ישראל עד סיני. אלא בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר להם. חכמים מוכיחים משימוש המילים ''בני ישראל'' (על כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה(בראשית ל''ב, ל''ג)) ולא בני יעקב, שתחולת האיסור הוא רק מהתקופה שבה עם ישראל קיבל את שמו (ישראל), וזה היה רק בסיני. לכן פוסקים חכמים כי איסור גיד הנשה חל רק ממעמד הר סיני. מתיב רבא: וַיָּקׇם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ (בראשית מ''ו, ה'). מקשה רבא על הסבר זה מהפסוק בסוף פרשת ויגש, בו מתואר מסע יעקב ובניו. שם נאמר כבר "בְנֵי יִשְׂרָאֵל" למרות שהיה לפני מעמד הר סיני, בניגוד לכאורה להסבר חכמים בברייתא. לאחר מעשה. עונה הגמרא כי מסע יעקב למצרים היה כשלושים ותשע שנה לאחר מאבקו עם המלאך (יוסף נולד לפני חזרתו לארץ, ויוסף היה בן שלושים ותשע שנים בבוא יעקב מצריימה). שם ישראל ניתן ליעקב על ידי הקדוש ברוך הוא, לקראת סוף מסעו מבית לבן חזרה להוריו, כשנתיים אחרי מאבקו עם המלאך. לכן, הפסוק המתאר את מצוות גיד הנשה ''לבני ישראל'' היה לפני שניתן לו השם הנוסף. (גם הפסוק על ציווי גיד הנשה מכנה את יעקב בשמו המקורי (נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב), למרות שהציווי ניתן כאמור לבני ישראל (על כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל)). אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מההיא שעתא ליתסר! על תשובה זו שואל רב אחא בנו של רבא את רב אשי: אם כן, מצאנו את הביטוי ''בני ישראל'' בתיאור מסע יעקב למצרים, אולי תוקף איסור גיד הנשה חל מאותו רגע (שבו אנו מוצאים בתורה התייחסות לבני ישראל). אמר ליה: וכי תורה פעמים פעמים ניתנה? ההוא שעתא לאו שעת מעשה הואי, ולא שעת מתן תורה הואי. עונה לו רב אשי: אין שום סיבה להחיל את הציווי מרגע שירדו למצרים. שכן ''התורה לא ניתנה מספר פעמים, אלא רק פעם אחת בסיני. נקודות הזמן היחידות שניתן להעלות על הדעת שבהן חל ציווי גיד הנשה הן, רגע האירוע עצמו, או מתן תורה בהרי סיני. ואמנם בייחוס לאותן נקודות נחלקו חכמים ורבי יהודה כאמור לעיל. נמצאנו למדים כי ישנן ארבע נקודות זמן בהן עסקנו: 1. זמן האירוע – מאבק יעקב עם המלאך. 2. יעקב קיבל מהקדוש ברוך הוא את השם "ישראל" – כשנתיים לאחר האירוע. 3. ירידת יעקב למצרים – כשלושים ותשע שנים לאחר האירוע 4. מעמד הר סיני – כמאתיים וחמישים שנה לאחר האירוע. (שלושים ותשע שנה עד שירדו למצרים (סעיף קודם), ומאתיים ועשר שנים עד יציאת מצרים) מחלוקת חז''ל לגבי תחילת תוקף איסור גיד הנשה היא כאמור בין הנקודה הראשונה והאחרונה. שתי נקודות הזמן בינתיים אינן רלוונטיות לנושא.
מהו המסר?כשאנו באים לבחון מעשה מסוים, רצוי להגדיר לו גבולות גזרה (להלן ג''ג) ברורים, שלא סוטים מהם. ניתן לשנותם עם הזמן, אך בכל רגע נתון מוגדרים ג''ג הנכונים לאותו זמן. ג''ג בחינוך הוא גם מאוד חשוב. גם אם אנו ''הורים זורמים'' ונותנים לילדינו מרווח פעולה נרחב, בכל מקרה חייבים לקבוע ג''ג שאין לסטות מהם. למשל: בכל מקרה, לא משחקים בחשמל. בכל מקרה, נוסעים ברכב עם חגורת בטיחות. בבית שלנו לא מקללים, או בכיוון החיובי: בבית שלנו מכבדים כל אדם וכל דעה. וכן הלאה על זה הדרך. אחד המאמרים המקבילים (יש עוד) גבולות גזרה, מאמר על מסכת זבחים דף צ''ח
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |