טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אם יכולה חולדה לשתות ממנה – חולדה מצויה
"אמר רב אשי, ת"ש: צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה טמאה, שאני אומר: אדם טמא נכנס לשם וכיסה; הניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה, אם יכולה חולדה לשתות ממנה, או נחש לדברי רבן גמליאל, או שירד בה טל בלילה פסולה; ואמר רבי יהושע בן לוי: מה טעם? מפני שדרכן של שרצים לגלות ואין דרכן לכסות" (חולין, ט ע"ב).
שם עברי: חולדה מצויה (עכברוש) שם באנגלית: Black Rat שם מדעי: Rattus rattus
שם נרדף במקורות: חולד (?), כרכושתא (?)
הנושא המרכזי: מהי ה"חולדה" השותה מים?
לנושאים נוספים העוסקים בחולדה - הקש/י כאן.
במאמר "תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה" (פסחים, ח ע"ב) עסקתי בהרחבה בנסיון לזהות את ה"חולדה" המוזכרת בספרות חז"ל. שתי מסורות הזיהוי העיקריות הן מין טורף ממשפחת הסמוריים כנראה חמוס והמכרסם חולד. התמונה העולה מסקירת מאמרי חז"ל מורכבת ולמעשה מובילה למסקנה שייתכן ויותר מאשר מין אחד נקרא בלשונם "חולדה". הצעת זיהוי שלישית פחות מקובלת בין המפרשים היא המכרסם חולדה מצויה ואולי גם חולדת החוף. בניגוד לשתי המסורות העיקריות הרי שכל מאפייני החולדה המצויה מתאימים לתיאורים המוזכרים בספרות חז"ל.
בשורות הבאות אתייחס למאפיין שלא הרחבתי עליו את הדיבור במאמר הנ"ל. התנאי "אם יכולה חולדה לשתות ממנה" שולל את האפשרות שה"חולדה" היא החולד אך הותיר על כנן את שתי האפשרויות האחרות. החולד הוא בעל חיים המותאם באופן מוחלט לחיים מתחת לפני האדמה והדבר משפיע ישירות על הדרך שבה הוא צורך נוזלים. הוא אינו שותה מים במובן הרגיל של המילה. בטבע, החולד כמעט ולא יצא אל פני השטח כדי לחפש מקור מים פתוח (כמו שלולית או נחל) משום שהדבר חושף אותו לטריפה. חולדים צעירים יוצאים מהמחילה לאחר הגמילה כדי לחפש טריטוריה וזכרים בעונת הרבייה כדי לחפש מחילות של נקבות. את המים משיגים החולדים מהמזון שהם צורכים. החולד ניזון בעיקר משורשים, פקעות ובצלים (כמו עירית, חצב או תפוחי אדמה). מזונות אלו מכילים אחוז גבוה מאוד של מים ומספקים לו את כל הלחות הדרושה להישרדותו. מכיוון שהחולד חי במחילות תת-קרקעיות שבהן הלחות גבוהה והטמפרטורה יציבה יחסית, הוא מאבד לסביבה מעט מאוד נוזלים בהשוואה לחיות שחיות מעל פני האדמה.
בניגוד לחולד, שחי חיים תת-קרקעיים מבודדים, החולדה (המצויה או החוף) היא בעל חיים בעל צרכים שונים לגמרי בכל הנוגע למים. חולדות חייבות לשתות מים באופן פעיל כדי לשרוד. בניגוד למכרסמים מסוימים שיכולים להסתפק בלחות מהמזון, חולדה בוגרת צורכת בדרך כלל בין 15 ל-60 מ"ל מים ביום (תלוי בגודלה ובסוג המזון). מסיבה זאת חולדות נוטות להקים את הקינים שלהן בקרבת מקור מים זמין. זו הסיבה שלעיתים קרובות מוצאים אותן במערכות ביוב, ליד ברזים דולפים, או באזורים עם שלוליות וניקוז. אם החולדה ניזונה ממזון יבש (כמו דגנים), הצורך שלה בשתייה גובר משמעותית. ללא גישה למים, חולדה לא תוכל לשרוד יותר מימים ספורים. חולדות יודעות לנצל מקורות מים מזדמנים. הן יכולות לשתות טל שמצטבר על צמחים, נזילות בצנרת ואפילו מתוך קערות מים של חתולים וכלבים.
גם חמוסים זקוקים לשתייה אקטיבית. הם בעלי חילוף חומרים מהיר מאוד ושותים כמויות קטנות לאורך כל היממה. חמוס ממוצע זקוק לגישה חופשית למים 24 שעות ביממה. חמוס לא יכול לשרוד זמן רב ללא גישה למים טריים, במיוחד בשל העובדה שהתזונה שלהם מבוססת לרוב על חלבון מהחי ומזון יבש, והם נוטים להתייבש במהירות. בימינו מגדלי חמוסים נוטים לספק להם מים בעזרת בקבוקי טיפטוף אך הדרך המועדפת והטבעית היא שתייה מקערת מים בדומה לשתייה מצלוחית המוזכרת בדברי רב אשי.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
