שחיטה כיום ולעתיד לבוא / חולין דף טו

א. שחיטה כהכנסת תאוות הבשר לתוך צורה מצוּוה

בעולם הזה, שחיטה איננה רק פתרון לבעיית אבר מן החי או דרך טכנית להפוך בעל חיים לאוכל. היא עומדת בין התאווה לבין האכילה. האדם רוצה בשר, אבל רצונו אינו מספיק; עליו להעביר את הרצון דרך מעשה מצווה מדויק. לכן כלי שקורע, מועך או חונק פסול: הוא מחזיר את אכילת הבשר אל המרחב הגולמי של כוח, טרף, קריעה ואלימות. שחיטה כשרה יוצרת חיתוך נקי, נשלט, מוגדר; היא מתרבתת את התאווה.

לפי זה, לעתיד לבוא אין כאן ביטול של מהות השחיטה אלא גילוי שמדובר היה במנגנון חינוכי של העולם הזה. כל עוד האדם חי בתוך עולם שבו אכילת בשר עלולה להיות מימוש של כוחנות, התורה דורשת ממנו חיתוך מדויק. אבל סעודת בהמות ולווייתן איננה סעודת תאווה רגילה; זו סצנה קוסמית, שבה בעלי החיים עצמם משתתפים במהלך אלוהי. לכן מה שבעולם האנושי היה “קורע” ו“חונק”, בעולם העתידי מקבל שם אחר: לא טרף אלא חידוש תורה.

זה קרוב לפירוש שהובא בידי משה על ויקרא רבה: לקב״ה מותר מה שנאסר על בני אדם, מפני שלבני אדם ניתנה התורה כדי לצרף את לבם ולקבוע בהם רחמנות. כלומר, הפסול הנוכחי אינו רק מפני שהתוצאה פגומה, אלא מפני שהאדם צריך להיבנות דרך צורת המעשה.

ב. שחיטה כיצירת שם הלכתי, לא רק כגרימת מיתה

אפשרות שנייה: השאלה איננה מוסרית אלא אונטולוגית־הלכתית. שחיטה יוצרת זהות חדשה: הבהמה נעשית “שחוטה” ולא “נבילה”. לכן לא די בכך שהסימנים נפגעו או שהבהמה מתה. צריך מעשה הנושא שם שחיטה. מגל קציר ומגירה אינם רק כלים לא נעימים; הם מייצרים פעולה ששמה קריעה/חניקה ולא שחיטה. לכן המשנה אינה אומרת רק שהכלים האלה מסוכנים או מכאיבים, אלא שהם “חונקין” — כלומר, המעשה כולו זז מקטגוריית שחיטה לקטגוריית מיתה שאינה שחיטה.

לפי זה, “תורה חדשה” פירושה שהקב״ה יחדש את גבולות השם ההלכתי. בעולם הזה, “שחיטה” מוגדרת על ידי חיתוך מסוים בסימנים. לעתיד לבוא, ייתכן שהשם ההלכתי “שחיטה” יתרחב ויכלול גם מעשה שאיננו עומד בצורה הנוכחית של חיתוך. לא מפני שהתורה הנוכחית הייתה טעות, אלא מפני שהשם ההלכתי עצמו ניתן מחדש.

החידוש כאן עמוק: שחיטה אינה עובדה טבעית אלא שם תורני. בטבע יש רק בעל חיים חי ובעל חיים מת; בתורה יש “שחוטה”, “נבילה”, “טריפה”, “נחירה”. המדרש חושף ששם הלכתי הוא יצירה של תורה, ולכן רק “חידוש תורה מאתי” יכול לשנות אותו.

ג. שחיטה כהבחנה בין עולם של בירור לעולם של התגלות

בעולם הזה ההלכה בנויה על גבולות. צריך להבחין בין חיתוך לקריעה, בין שחיטה לנחירה, בין כלי חלק לכלי פגום. העולם ההלכתי הוא עולם של בירור: המעשה צריך להיות מוגדר, ניתן לבדיקה, ניתן למסירה, ניתן לחיקוי. לכן המשנה יוצרת תקן: הכל שוחטין ובכל שוחטין — אבל לא בכל פעולה, לא בכל צורה, לא בכל כלי.

לעומת זאת, המדרש מתאר לא בית מטבחיים עתידי אלא רגע של התגלות. בהמות ולווייתן אינם בהמות רגילות, והאכילה מהם איננה המשך פשוט של דיני אכילת חולין. לכן אין כאן “תקן שחיטה” חדש הנמסר לבני אדם לשימוש יומיומי, אלא אירוע יחיד שבו הקב״ה עצמו מגדיר את המעשה. עץ יוסף על ויקרא רבה מפרש את “חידוש תורה” כהיתר לפי שעה, בדומה לאליהו בהר הכרמל; כלומר, לא החלפת כל מערכת השחיטה אלא חריגה אלוהית בתוך אירוע בעל מעמד מיוחד.

לפי הכיוון הזה, המדרש אינו אומר: בעתיד יהיה מותר לשחוט במגירה. הוא אומר: יש רגעים שבהם מקור הסמכות איננו הכלל הרגיל אלא הדיבור האלוהי המתחדש. בעולם ההלכה הרגיל, הצורה קובעת; בעולם ההתגלות, הקב״ה מגלה שהצורה עצמה יונקת ממנו.

ד. שחיטה כמעשה אנושי; העתיד כמעבר מן האנושי אל הקוסמי

אפשרות נוספת: שחיטה של העולם הזה היא מצווה אנושית. האדם עומד מול בעל חיים, ומוטל עליו להרוג אותו באופן שאינו הפקרי. לכן יש סכין, בדיקה, סימנים, הולכה והבאה, רציפות. זהו רגע שבו האדם נדרש לדיוק דווקא במקום שבו יש לו כוח.

אבל המדרש איננו מתאר אדם ששוחט. בהמות ולווייתן “שוחטים” זה את זה. אין כאן אדם בעל תאווה, אין כאן טבח, אין כאן שוק בשר. יש מאבק בין יצורי בראשית, והקב״ה מגלה שבתוך המאבק הזה עצמו יש שחיטה. במילים אחרות: בעולם הזה שחיטה היא האופן שבו האדם מכניס את כוחו לגבול; לעתיד לבוא מתגלה שגם הכוחות הקמאיים של הבריאה יכולים להיכנס לתוך סדר אלוהי.

לפי זה, “תורה חדשה” איננה רק הלכה חדשה אלא תודעה חדשה: היום התורה עומדת מול הטבע ומרסנת אותו; לעתיד לבוא התורה תגלה שהטבע עצמו, גם בכוחותיו הפראיים ביותר, יכול להיעשות חלק מן הסדר האלוהי. הקרן של בהמות והסנפיר של לווייתן, שבעולם הזה היו נראים כקריעה בלתי־הלכתית, יתבררו אז ככלים בתוך מעשה אלוהי.

המכנה המשותף: שחיטה איננה רק “איך ממיתים בהמה”. היא הדרך שבה התורה הופכת מוות, בשר ותאווה למעשה בעל צורה. בעולם הזה הצורה חייבת להיות נקייה, מדויקת, אנושית ומרוסנת. לעתיד לבוא, לפי המדרש, יתגלה רובד שבו גם מה שנראה כקריעה יכול לקבל שם של שחיטה — לא מפני שהגבולות מתבטלים, אלא מפני שמקור הגבול מתגלה מחדש.

להמשך השיחה עם המודל - לחצו כאן