|
מידתיות / רפי זברגרחולין קלו ע''ב
הקדמהלמדנו בדף הקודם כי רבי אילעי פסק שדין "ראשית הגז" אינה נוהגת בכֶבֶשׂ של שותפים, גם לא שותף עכו''ם. רבי אילעי למד זאת מגזירה שווה בפסוק בין תרומה לראשית הגז. (שתי המצוות באותו פסוק, דברים י''ח, ד': ראשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ). אמר רבא: יליף נתינה נתינה מתרומה, מה תרומה בארץ – אין, בחוצה לארץ – לא, אף ראשית הגז, בארץ – אין, בחוצה לארץ – לא. כשם שתרומה אינה מחויבת בחוץ לארץ, כך גם ראשית הגז פטורה בחוץ לארץ. על שיטתו של רבי אילעי והמקור שלו מדין תרומה, מקשה הגמרא מספר קושיות, אנו נתמקד באחת מהן (עמוד ב')
הנושאאי מה תרומה ממין על שאינו מינו - לא, אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו - לא! אם ישנה גזירה שווה בין ראשית הגז לתרומה, נגיע למסקנה כי אין לתת ראשית הגז מסוג אחד של רחלים על סוג אחד, כמו בדין תרומה שאין לתרום מסוג אחד על סוג שני. וגבי תרומה מנלן? להסבר השאלה, מצטטת הגמרא ברייתא למקור איסור נתינת תרומה מסוג אחד על סוג אחר: דתניא: היו לו שני מיני תאנים שחורות ולבנות, וכן שני מיני חטין - אין תורמים ומעשרים מזה על זה. רבי יצחק אומר משום רבי אלעאי: בית שמאי אומרים: אין תורמין, ובית הלל אומרים: תורמין. הברייתא מצטטת מחלוקת אמוראים: תנא קמא סובר כי לדעת כולם אין תורמים תרומה ממין אחד על מין שני. רבי יצחק בשם רבי אלעאי סובר שזו מחלוקת בית שמאי ובית הלל. לבית שמאי אסור לתרום, ובית הלל מתירים לתרום מסוג אחד על סוג שונה של פירות. אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא? אין והתנן: היו לו שני מינים שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות - זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו. עונה הגמרא: אין הכי נמי. אמנם גם בדין ראשית הגז אין לתת מסוג אחד על משנהו, כפי שלמדנו בסיפא של משנתנו. כשאדם מכר כבשים שחומות, והשאיר אצלו כבשים בצבע לבן, הרי הקונה מחויב לתת ראשית הגז מהכבשים שקנה, והמוכר יתן ראשית הגז על הכבשים שהשאיר לעצמו, ואין להפריש מאלו על אלו. אלא מעתה, סיפא דקתני זכרים אבל לא נקבות - זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו, הכי נמי משום דתרי מיני נינהו? מקשה הגמרא, הרי באותה פסקה במשנה, נפסק כי גם אין לתרום מזכרים על נקבות או להיפך. שם בוודאי לא מדובר על שני מינים שונים (זכר ונקבה מוגדרים כאותו ''סוג''), ובכל אופן אין לתרום מאחד על השני, כנראה שהסבר הדינים שונה. אלא: עצה טובה קא משמע לן דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון, הכא נמי - עצה טובה קא משמע לן, דליתיב להו מתרוייהו! עונה הגמרא לאור הקושיא, כי המשנה אינה נוקטת הלכה פסוקה אלא בגדר ''עצה טובה''. נקדים מספר הקדמות לתשובה: 1. שׂער של כבשים לבנות משובח יותר משׂער של כבשים שחורות. 2. וכן, שער של נקבות משובח יותר משער של זכרים. 3. המוכר כבשים מחויב לתת את ראשית הגז, גם על הכבשים הנמכרות. המשנה ''מציעה'' למוכר (אשר מכר את הזכרים והשאיר אצלו את הנקבות), לקנות מחדש חלק מהזכרים, ואז להפריש מהן על שאר הכבשים הזכרים שמכר, ומהכבשים הלבנות שלו יפריש על עצמן. כל זאת כדי שלא יצטרך לתת ראשית הגז עבור כל הכבשים (כולל הזכרים שמכר), משער הכבשים הנקבות המשובח יותר, שנשאר אצלו. מתוך כך שהמשנה נתנה עצה טובה, אנו למדים שלולא אותה עצה, היה ניתן להפריש מהלבנים על השחורים, בניגוד לרבי אילעאי. הא אוקימנא למתניתין דלא כרבי אלעאי. עונה הגמרא כי אמנם כן, משנתנו כדעת חכמים, החולקים על רבי אלעאי וסוברים שאין גזירה שווה בין תרומה לראשית הגז, כפי שכבר למדנו לעיל בנושא של כבש עכו''ם.
מהו המסר?העצה הטובה שלמדנו היום מלמדת אותנו מידתיות בכל דבר ודבר: למרות שמעיקר הדין מותר לתת ראשית הגז ממין אחד על מין שני (לדעת חכמים), והיה אפשר לחייב אותו להפריש מהכבשים הטובים שנשארו אצלו, גם על הכבשים הפחות טובים שמכר, אנו נותנים לו עצה, לקנות בחזרה חלק מהפחות טובים, ולהפריש מהם על הכבשים שמכר. כלומר, תהיה טוב, ואל תהיה ''טוב מידי'' (בשפה של היום ''אל תהיה פרייאר''). ננסה ליישם עיקרון זה גם בכיוונים אחרים.
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |