כל אשה צריכה לנהוג כבעלה?

הרב דב קדרון

חולין יח ע"ב

רבי זירא עלה מבבל לארץ ישראל, ולא הייתה דעתו לחזור לבבל, ומשום כך נהג כמנהגי ארץ ישראל, אף להקל בדברים שבארץ הקלו בהם יותר מבבבל, שהרי ההלכה היא במי שהולך ממקום למקום כשאין דעתו לחזור למקומו הראשון נוהג כמנהג המקום שבא לשם בין לקולא בין לחומרא, ועל פי זה פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה או"ח א,קנח) לגבי איש ואשה שהם ממדינות שונות ומנהגים שונים, שמתחתנים, שהאשה צריכה להתנהג כמנהג הבעל בין לחומרא בין לקולא, כי אשה לאחר נישואיה נחשבת כנכנסת לרשות הבעל, משום שמקומה להיות אצל הבעל מדאורייתא, שזהו עיקר הנישואין.

הוא הוסיף (שו"ת אגרות משה אה"ע א,נט ד"ה אבל פשוט) שהורה בספרדית שניסת לאשכנזי ובאשכנזית שניסת לספרדי, שהוא דבר מצוי, שצריכה האשה לנהוג כמנהגי בעלה.

כך סבורים עוד הרבה פוסקים, אולם יש מצבים מיוחדים שבהם האשה יכולה להמשיך לנהוג כמנהגי בית אביה, וכך כתב הרה"ג חיים דוד הלוי זצ"ל (בכתב העת: תחומין ו, 79 – 84), שיש הבדל בין אדם ההולך ממקום למקום ואין דעתו לחזור, לבין אשה ההולכת לבית בעלה, כי אצל אדם שבא למקום אחר יש חשש שאם לא ינהג כבני המקום שאליו הגיע יגרום הדבר למחלוקת, לכן הוא צריך לנהוג כמותם בכל העניינים. אבל אצל אשה שמתחתנת עם בעל שמנהגיו שונים משלה, חשש המחלוקת הוא הפרת שלום הבית, לכן בכל דבר שאין בו חשש להפרעת שלום הבית יכולה האשה להמשיך לנהוג כמנהגי בית אביה, ואין בעלה יכול לכפותה לשנות את מנהגה.