מדוע מותר לשחוט עוף ביום טוב?

הרב דב קדרון

חולין כ ע"א

הכלל המובא בגמרא שאין שחיטה לעוף מן התורה הוא בסיס לקושייה עמוקה שנדונה בתשובותיהם של המהר"ם מרוטנבורג (שו"ת דפוס ברלין סימן ז) ותלמידו הרא"ש (כלל כו סימן ה): איך מותר לשחוט עבור חולה בשבת, כלומר לעשות מעשה שיש בו איסור סקילה, לכאורה עדיף שיתנו לו לאכול נבילה, שהיא באיסור לאו בלבד, איסור פחות חמור. (הכל בו (סימן לא) כתב ששאלה זו שאלו את הראב"ד (תשובות ופסקים סי' מט). והריקאנטי (סימן קה) כתב בשם יש אומרים, שאכן מוטב להאכיל לחולה נבלה מלשחוט עבורו בשבת).

המהר"ם והרא"ש קובעים שמותר ואף חובה לשחוט עבור החולה בשבת. הם מוכיחים זאת מדיני יום טוב: ביום טוב לכאורה אין הצדקה לשחוט עוף, שהרי מן התורה אין צורך בשחיטה וניתן לומר לגוי לנחור עוף, שאכילתו אינה אסורה מן התורה, ואם בכל זאת שוחטים הרי זו הוכחה שהתורה קבעה שיום טוב הוא כיום חול לגבי אוכל נפש, וכך הדין גם בפיקוח נפש בשבת. מכיוון שהתורה קבעה שפיקוח נפש דוחה שבת, הרי שעבור אותו חולה מסוכן, השבת נחשבת עתה כיום חול לכל דבר ועניין.

לאור זאת, פעולת השחיטה מותרת לחלוטין, ואין כאן כלל התלבטות בין שני איסורים. ברור שעדיף לבצע מעשה שחיטה, שהוא היתר גמור, מאשר להאכיל לחולה מאכל לא כשר.

בנוסף להסבר ההלכתי, הרא"ש כותב ששמע גם נימוק פסיכולוגי: אם החולה יידע שמאכילים אותו דבר אסור, נפשו עלולה לקוץ במאכל. הוא עלול לסרב לאכול, להחמיר את מצבו הרפואי ולהסתכן במוות. לכן חובה לשחוט כדת עבור החולה כדי שיאכל ויתחזק ללא כל חשש, וכל הזריז לעשות זאת הרי זה משובח.