פנים אל פנים / רפי זברגר
בכורות ז ע''ב - ח ע''א
הקדמה
המשנה בדף ה' דנה בדין ''נדמה'' – ולד השונה ממין אמו ודומה למין אחר. ברישא דנה המשנה בנדמה לגבי דין בכור, ובסיפא לגבי דין איסור אכילת בהמה טמאה. המשנה בדף ז' הינה המשך ישיר למשנה זו ודנה בנושא דומה לעניין דגים:
דג טמא שבלע דג טהור - מותר באכילה, וטהור שבלע דג טמא - אסור באכילה, לפי שאינו גידולו.
בשונה מבהמות וחיות, בהם ככל הנראה יש מציאות של ''נדמה'', הרי בדגים הדבר אפשרי רק על ידי "בליעה". כלומר דג טהור שבלע דג טמא, או להיפך: דג טמא שבלע דג טהור. בשני המקרים פוסקת המשנה כי הדג הבלוע נשאר בסטטוס שהיה לו לפני בליעתו: דג טהור שנבלע נשאר טהור, ודג טמא שנבלע נשאר טמא.
הנושא
מתוך דיון על דגים, מביאה הגמרא בשלהי דף ז', ובעיקר בדף ח' ברייתא ארוכה , אשר דנה באופן לידתם של יצורים שונים. נסכם את כללי הברייתא:
- דג טמא – משריץ, דג טהור - מטיל ביצים.
דג טמא מגדל את הוולד במעי אמו, ו''משריץ'' דג מוכן, ודג טהור מטיל ביצים שמהן בוקעים דגים.
- כל המוליד – מניק, וכל המטיל ביצים – מלקט, חוץ מעטלף - שאף על פי שמטיל ביצים מניק
יצור המוליד עובר יש לה דדים והיא מניקה, לעומת יצור המטיל ביצים – אין לה דדים ואינה מניקה. יוצא מן הכלל הוא עטלף, שבזנים מאוד מסוימים שלו, הוא מטיל ביצים ויש לו דדים שמהם יונקים חלב (רוב העטלפים היום מולידים ואינם מטילים ביצים)
- הדולפנין - פרין ורבין מבני אדם.
הגמרא מיחסת דולפין ל''בני הים'', שלפי רש''י חציין צורת אדם וחציין צורת דג (נקרא כיום ''בתולת ים''), ואם אדם בא עליהם, הרי הם יכולים ללדת מביאה זו. [יש גרסה אחרת ''פרין ורבין כבני אדם'']
- כל שזכרותו מבחוץ – מוליד, מבפנים - מטיל ביצים.
כל יצור שזכרותו מחוץ לגופו הרי הוא מוליד, ואם זכרותו נמצאת בתוך הגוף – מטיל ביצים.
- כל שתשמישו ביום - יולד ביום, בלילה - יולד בלילה, כל שתשמישו בין ביום בין בלילה - יולד בין ביום בין בלילה.
הגמרא מביאה דוגמאות לכל אחד מהסוגים: תשמישו ביום יולד ביום – תרנגול, בלילה יולד בלילה – עטלף, תשמישו בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה - אדם וכל הדומה לאדם.
הגמרא מציינת נפקא מינה לדין ביצה שנולדה מתרנגול ביום טוב – אדם שבדק בערב יום טוב בקן תרנגול ולא מצא ביצה, ולמחרת ביום טוב מצא ביצה – הביצה מותרת, כיוון שאנו תולים שלא בדק טוב, ואין ספק שהביצה בקעה ביום (לפני יום טוב) ולא בלילה.
- כל שתשמישו ועיבורו שוה - יולדים ומגדלים זה מזה.
שני מינים שונים, אך אופן תשמישם שווה, וזמן עיבורם שווה, יכולים להתעבר זה מזה, ולאחר מכן להניק את הנולד.
- הכל משמשין פנים כנגד עורף, חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, ואלו הן: דג, ואדם ונחש.
כל המינים משמשים כך שפני הזכר מול עורף הנקבה, מלבד שלושה מינים: אדם, דג ונחש.
ומאי שנא הני תלתא? כי אתא רב דימי, אמרי במערבא: הואיל ודיברה עמהם שכינה.
מסביר רב דימי בשם חכמי ארץ ישראל כי עם האדם, הנחש והדג דברה שכינה. ה' דיבר עם אדם דרך הנביאים לדורותם. עם הנחש ה' דיבר לאחר שפיתה את האשה לאכול מעץ הדעת, ועם הדג בסיפור יונה. עקב ''דיבורם'' עם השכינה הם משמשים באופן ''יותר מכובד'' - פנים מול פנים (עץ יוסף).
- גמל - אחור כנגד אחור.
יש מין מסוים של גמלים המשמשים אחור כנגד אחור [אינם מצויים היום].
מהו המסר?
למדנו היום כי שימוש פנים כנגד פנים הוא ''מכובד'' יותר. מדוע?
נעיין בדברי ה' לאהרון ומרים בשלהי פרשת השבוע הבאה (בהעלתך, תשפ''ו):
פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה (במדבר י''ב, ח').
הקב''ה מוכיח את אהרון ומרים שדיברו על משה, אשר התורה מעידה עליו כי היה ''ענו מאד מכל האדם''. מציין הבורא כי הוא מדבר עם משה ''פה אל פה, במראה ולא בחידות''. זהו כאמור דיבור בין הבורא לגדול הנביאים - דיבור ישיר, לא בחלום, ולא בחידות.
גם תקשורת בינאישית פנים מול פנים הינה תקשורת ישירה, המייצרת אמון וכבוד הדדי. דיבור ישיר שכזה מונע גם אי הבנות, שהרי בנקל אפשר להסביר ולהבהיר את הדברים.
דייל קרנגי בספרו ''כיצד לרכוש ידידים'' מתאר בהרחבה הנחיות המבוססות על תקשורת ישירה. הוא מדבר שם על חיוך, התעניינות כנה בזולת, שימוש בשמו של האדם, הקשבה פעילה, הימנעות מביקורת ישירה, יצירת תחושת חשיבות אצל הזולת. כל אלה ועוד הינם כלים המחייבים דיבור וקשר של פנים מול פנים.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]