גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תקי"ח מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף כד ע"א

בענין פסול שנים לגבי כהונה ולויה - למה לא נפסלו משה ואהרן?

תנו רבנן, 'זאת אשר ללוים' (במדבר ח, כד), מה תלמוד לומר, לפי שנאמר (שם, כה) 'ומבן חמשים שנה ישוב', למדנו ללוים שהשנים פוסלין בהם. יכול מומין פוסלין בהם וכו' ת"ל 'זאת אשר ללוים', זאת ללוים ואין אחרת ללוים. יכול יהו הכהנים פסולין בשנים, והלא דין הוא, ומה לוים שאין מומין פוסלין בהם שנים פוסלין בהם, כהנים שהמומין פוסלין בהם אינו דין שיהו שנים פוסלין בהם, ת"ל 'אשר ללוים', ולא אשר לכהנים (כד.).

ידועה קושיית האחרונים, היאך סלקא דעתך לומר שיהו כהנים פסולין בשנים מק"ו, הלא אהרן הכהן נתכהן בכהונה גדולה בהיותו כבן פ"ה שנה, שהרי כתוב (שמות ז, ז): "ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנה בדברם אל פרעה", וזה היה כשנה קודם יציאת ממצרים, וכהונת אהרן היתה שנה אחרי צאתם ממצרים, וכמו כן קשה ממשה רבינו, כי משה כהן גדול היה (זבחים קא:), והיה כבר יותר מפ' שנה, וממשה רבינו קשה גם לענין לוים ששנים פוסלים בהם, ומשה רבינו היה לו דין לוי כשהיה כבר יותר מפ' שנה.

ובעצם הדבר יש לדון גם אודות אלעזר ואיתמר בני אהרן ששימשו בכהונה גם אחרי כניסתם לארץ ישראל, והיו לכאורה יותר מחמשים שנה, וכן גם פנחס בן אלעזר - יתכן שנולד כבר במצרים (עי' תרגום יונתן שמות ו, יח וראה סדר הדורות ערך משה), וגם אם נולד במדבר, הרי שימש בכהונה גדולה אחרי אלעזר, והיה אז יותר מחמשים שנה (עי' ספר 'רמות בגלעד' ח"ב שער ו פ"ד אודות זמן לידת פנחס), אכן לגבי אלעזר ואיתמר ופנחס שנשארו בכהונתם אחרי היותם בן נ' שנה, יתכן שהדבר היה אחרי שכבר דרשו דרש זה הנזכר בברייתא, ויתכן שגם בימי משה רבינו בדור המדבר דרשו כן, ולכן שפיר נשארו בכהונתם, אבל מאהרן הכהן שנתכהן מיד בתחילת חינוך המשכן, שפיר יש להקשות היאך ס"ד שכהנים נפסלים בשנים, הלא ממה שנתכהן אהרן בהיותו יותר מחמשים שנה שפיר יש להוכיח שכהנים אינם נפסלים בשנים, ולמה אם כן צריך לפסוק מיוחד שכהנים אינם נפסלים בשנים.

ה'חתם סופר' זצ"ל בחידושים כאן כתב ליישב ד"על כרחך הוראת שעה היתה בצדיקים הללו שלא להקפיד על שנתם, כי קווי ה' יחליפו כח, ומשה רבינו ע"ה לא כהתה עינו ולא נס ליחו".

כעין זה כתב גם ה'אמרי אמת' זצ"ל ליישב, והוסיף עוד ישוב, ואלו הדברים בהערותיו על ספר 'פרדס יוסף' (בריש ספר שמות אות לז, ובמהדו"ח בפר' יתרו אות סב בהערות, ומשם נדפס בספר 'אמרי אמת' ליקוטים מס' חולין כאן): "יכול יהו הכהנים פסולין בשנים וכו', וקשה איך יתכן לומר כן, הלא משה ואהרן הכהן היו בני שמונים ומעלה בעת שעבדו העבודה, יש לומר על פי מה דאיתא במדרש (במ"ר יב, יח) דפרים שהקריבו הנשיאים לא הזקינו ולא נשחטו אז אלא אח"כ בגלגל בימי יהושע, וגם אצל משה רבינו כתיב (דברים לד, ז) 'לא כהתה עינו ולא נס ליחו', ואיתא ב'אבן עזרא' על משה ואהרן שלא נזדקנו ונשארו בכח עלומיהם, ואין ראיה מאהרן שנשאר בכח ולא נזדקן, ועיין רבינו אליהו מזרחי בהעלותך בפסוק (במדבר ח, כה) 'ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד' זה רשות, אם כן גם כן אתי שפיר" (עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' יב).

תירוצו הראשון הוא כדברי החת"ס שפסול שנים היינו רק במי שנזדקן מחמת השנים, ודבר זה לא היה שייך במשה ואהרן, ותירוצו השני בקוצר אמרים הוא, דהנה ה'מזרחי' בפסוק "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד", הביא ממשמעות דברי הרמב"ן שם ש'שנים' נחשב כפסול, ולוי יותר מבן חמשים פסול בעבודות מסוימות ששייך אצלו, כגון בשיר, ואילו המזרחי כתב: "זה שבוש בלי ספק, כי המקרא הזה אינו מורה אלא על החיוב, והמחויב מזה הוא שמבן חמשים ומעלה אינן בחיוב לעשותה, לא שהן פסולין לעשותה", ועי"ש שדן בארוכה בזה, ולפ"ז אתי שפיר גם הקושיא ממשה ואהרן, כי הס"ד ששנים יפסלו בכהנים אין הכוונה שיהיו פסולים לעבודה, אלא, שלא יהיו חייבים בעבודה, ושוב אין קושיא ממה שמצינו במשה ואהרן שהם כשרים לעבודה (עי' 'חשק שלמה' בסוגיין שכתב ג"כ לתרץ כן).

הגאון בעל 'משך חכמה' זצ"ל כתב בזה (פר' בהעלותך שם), שמה שהיה ס"ד לומר שכהנים נפסלים בשנים לאו לעבודת קרבנות נתכוונו, כי אם לעבודת שיר, כשם שהלוים נפסלים בשנים לשיר, ואילו בלוים לא היה שייך עבודת הקרבנות, ולכן לא קשה מאהרן ואלעזר שהיו כהנים גדולים ושמשו לעבודה כשהיו מבוגרים ביותר, כי רק לענין חצוצרות היה ס"ד שנפסלים בשנים.

בספר 'אמבוהא דספרי' על הספרי (פר' בהעלותך פ"ח הע' ו) מביא קושיא זו בשם ספר חוות יאיר חדש להג"ר אלעזר קאליר זצ"ל בעל ה'אור חדש' (אור תורה, אור הג' סוף דרוש א) בשמו של תלמידו הג"ר בצלאל רנשבורג זצ"ל, וכתב ה'אמבוהא דספרי' ליישב, כי מוכרח לומר שמשה ואהרן שנתמנו מפי ה' לא היו בכלל פסולים הללו, והיינו, שגם שיתכן שלוי פסול לעבודת שיר אחרי חמשים שנה (ראה רמב"ן שם), משה רבינו לא היה בכלל זה, שהרי נתמנה מפי ה', ואין דינו שוה למי שהמינוי אינו מפי הקב"ה ממש, שבהם נאמרו כל הפסולים, וכיוצא בזה היינו אומרים אצל אהרן הכהן, אם היה בכהנים גם כן פסול שנים.

ואודות הקושיא מאלעזר הביא בספר 'אמבוהא דספרי' (שם) וכן ב'פרדס יוסף' (שם) ליישב בשם הג"ר מנחם מענדל אלתר זצ"ל הי"ד אב"ד פאביניץ, בנו של ה'שפת אמת' זצ"ל, שהעיקר תלוי בשעת המינוי, ואם היה בשעת המינוי כשר בשנים, אזי גם כאשר נזדקן אינו נפסל. ותירוץ זה שייך אולי רק אצל אלעזר - אם בשנת הקמת המשכן היה פחות מבן נ', ואילו אצל אהרן הכהן שהיה כבן פ"ה בשעת מינויו, וכן פנחס שנתמנה לכהונה בסוף ארבעים שנה, אם נולד יותר מעשר שנים קודם יציאת מצרים (ראה מקורות הנ"ל), ונמצא שהיה יותר מחמישים שנה, לא שייך ליישב כן, וכלפיהם נצטרך ליישובים אחרים.