מה מעורר את כוח החיות?

הרב דב קדרון

חולין לז ע"א

המשנה עוסקת בדין שחיטתה של בהמה מסוכנת וכיצד ניתן לדעת אם היא מתה כתוצאה מהשחיטה, שאז הבשר כשר, או ממחלתה, ואז זהו בשר נבלה.

בגמרא מבואר שהגדרת בהמה מסוכנת היא: כל שאינה יכולה לעמוד על רגליה. ב"בירור הלכה" הובאה מחלוקת הראשונים: לפי דעה אחת אם גוערים בה בקול או מכים אותה במקל וכתוצאה מכך היא עומדת על רגליה - זהו סימן של חיות ואז היא כשרה, אבל אם תופסים אותה בידיים ומעמידים אותה, אף אם היא נשארת עומדת אין בכך סימן מספיק של חיים. לעומת זאת לפי דעה אחרת גם אם היא עומדת על ידי שמעמידים אותה בידיים - זהו סימן מספיק של חיים.

אף מבחינה חינוכית ורוחנית, ישנם אנשים שלא נוהגים כראוי וכאשר גוערים בהם - כתוצאה מהגערה הם משנים את דרכם והולכים בדרך הישר, זהו סימן של חיות רוחנית. ישנם אנשים שכאשר מכים אותם, בידי אדם או בידי שמים, כתוצאה מכך הם משנים את דרכם לטובה. גם זהו סימן שיש בהם עדיין חיות רוחנית.

אולם ישנם אנשים ששום השפעה חיצונית לא גורמת להם לעמוד בעצמם, ורק אם תופסים אותם ומעמידים אותם הם נשארים לעמוד. זהו מצב טוב יותר ממי שמעמידים אותו ואפילו אין בו כוח להישאר בעמידה, אך פחות טוב ממי שמצליח לעמוד בעצמו. הטוב ביותר הוא מי שמעמיד את עצמו בכוחות עצמו, מעצמו.

לכן, אדם לא צריך להמתין עד שיגערו בו או עד שיבואו עליו ייסורים כדי להתעורר, אלא לעורר את עצמו מבפנים, מתוך הכרה באמת ומתוך רצון כן להתקרב אל ה'. אדם כזה מגלה שהחיות הרוחנית האמיתית איננה רק היכולת להגיב ללחץ חיצוני, אלא הכוח הפנימי להתייצב, להתחזק וללכת בדרך הישר מעצמו.