טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בא זאב ונטל בני מעים, מהו - זאב מצוי
"כדבעא מיניה רבי אבא מרב הונא: בא זאב ונטל בני מעים, מהו? נטל, הא ליתנהו! אלא נקב בני מעיים, מהו? נקב, הא קא חזינן דהוא נקבינהו! אלא נטלן והחזירן כשהן נקובין, מהו? מי חיישינן שמא במקום נקב נקב, או לא? אמר ליה: אין חוששין שמא במקום נקב נקב" (חולין, ט ע"א).
פירוש: כדבעא מיניה [כמו ששאל אותו] ר' אבא מרב הונא: אם בא זאב ונטל בני מעים של בהמה שנשחטה מהו דינה? ותמהים: נטל?! הא ליתנהו [הרי אינם], ומה יש לשאול בזה! אלא השאלה היא בכגון שנקב בני מעיים, מהו? ותמהים: אם הזאב נקב?! הא קא חזינן דהוא נקבינהו [הרי אנו רואים שהוא ניקב אותם]! אלא הכוונה היא: אם נטלן והחזירן כשהן נקובין, מהו? מי חיישינן [האם חוששים אנו] שמא במקום נקב שכבר היה בה נקב, והיתה הבהמה טריפה מתחילה, או לא? אמר ליה [לו]: אין חוששין שמא במקום נקב נקב, אלא סומכים אנו על חזקת ההיתר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: זאב מצוי או זאב אפור שם באנגלית: Wolf שם מדעי: Canis lupus
נושא מרכזי: התנהגות הטריפה של הזאב?
ראו בהרחבה במאמר "ובא זאב וטרף, ובא ארי ודרס" (בבא מציעא, מא ע"א). לקריאה הקש/י כאן.
לריכוז המאמרים שנכתבו על הזאב האפור הקש/י כאן.
תקציר: בשפת היום יום אנו לא מקפידים להבחין בין פעלים המתארים את אופן הריגת הטרף ואכילתו על ידי הטורפים השונים. לעומת זאת עיון במקרא וספרות חז"ל מגלה שהקדמונים הבחינו בין הפעלים "טרף" ו"דרס" ויחסו אותו לבעלי חיים שונים. על הזאב כ"טורף" אנו קוראים בברכת יעקב לבניו טרם מותו שבה הוא המשיל את בנימין לזאב טורף. "בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" (בראשית, מט כ"ז). המפרשים התחבטו רבות בשאלה מהו הדמיון בין ההיסטוריה ומאפייניו של שבט בנימין ובין התכונות של הזאב. מפרש רש"י במקום: "בנימין זאב יטרף - זאב הוא אשר יטרף נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין (שופטים כא) וחטפתם לכם איש אשתו בפלגש בגבעה וכו'". אנו מוצאים את ההקבלה בין "טריפה" ובין "חטיפה" בדברי רש"י כבר בפירושו לפסוק בספר בראשית (ח י"א): "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ". מפרש רש"י "טרף - חטף וכו'". בשימוש בפועל חטף רש"י לשיטתו שהרי הוא סובר שזוויג היונה היה זכר. "טרף בפיה - אומר אני שזכר היה לכן קוראו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה וכו'".
קשר זה בין "טריפה" ובין "חטיפה" קיים על פי שיטת רש"י גם בדברי הגמרא בסוגייתנו: "דתניא: רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו ובא לעיר, ובא זאב וטרף, ובא ארי ודרס, פטור". מפרש רש"י: "זאב – טורף, נושא הטרף לחורו. ארי – אינו טורפה אלא דורסה במקומה ואוכלה". בבבא מציעא (צג ע"ב) מרחיב רש"י: "ארי ודרס - ארי דרכו לדרוס הבהמה במקום שמוצאה, ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה במקום שהוא בטוח, ושם הורגה". על פי פירושים אלו הזאב נמנע מלאכול את טרפו במקום הציד ונושאו לחורו כלומר למחבוא. פעולה זו היא אולי ה"חטיפה" המיוחדת לזאב. תופעה זו אכן קיימת בזאבים בעלי המעמד הנחות יחסית בלהקה. לאחר שהזוג הדומיננטי סיים לאכול מגיעים שאר חברי הלהקה וקורעים לעצמם נתחי בשר שאותם הם גוררים למקומות מסתור. בתצפיות בזאבים האוכלים במקום הטריפה ניתן לראות שהם נוגסים ובולעים באופן תזזיתי. הזאבים בולעים במהירות נתחי בשר גדולים שהם מקיאים אחר כך אל הפה, לועסים, ובולעים שוב. ייתכן והתנהגויות אלו התפתחו כאמצעי להגן על הטרף מפני גזילתו על ידי מינים אחרים גדולים יותר. ב"אור החיים" אנו מוצאים: "בנימין זאב יטרף – נתכוין לשאול שעשה מעשה זאב שטורף במהירות כי מנהג הזאב הוא שאינו מתעכב בטריפתו אלא כל כך הוא ממהר וטרף. כמו כן עשה הוא ולא המתין לזמן שקבע לו שמואל אלא מהר לטרוף עמלק וכו'".
ייתכן וההתנהגות המיוחדת של הזאב הגורר נתחי טרף למחילה מסבירה באופן חלקי את ספקו של רבי אבא (חולין, ט ע"א): "כדבעא מיניה רבי אבא מרב הונא: בא זאב ונטל בני מעים, מהו? נטל, הא ליתנהו! אלא נקב בני מעיים, מהו? נקב, הא קא חזינן דהוא נקבינהו! אלא נטלן והחזירן כשהן נקובין, מהו". דווקא הזאב חשוד לחטוף ולהסתלק עם בני המעיים בלבד בניגוד לטורפים אחרים. אמנם המשך הספק לגבי בני המעיים המוחזרים אינו ריאלי אך נוכל להבין מדוע לצורך הצגתו נבחר הזאב.
זאב מבריח דוב צילם: Micha L. Rieser
צילמה בחי בר: Koala Girl פורום טבע פראי וחיות בר - פורטל תפוז
צילמה בחי בר: Koala Girl פורום טבע פראי וחיות בר - פורטל תפוז
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
