חמלה מיוחדת כלפי מי שנעשק

הרב דב קדרון

חולין מב ע"א

בתחילת פרק אלו טרפות מובא המקור לאיסור אכילת טרפה. ב"בירור הלכה" מובא שלדעת רוב הראשונים זהו איסור מן התורה, וכך מבינים הרבה מפרשים שהיא גם דעתו של הרמב"ם. אמנם יש הסבורים שלדעת הרמב"ם אין איסור אכילת טרפה מן התורה. יש גם הסבורים שיש הבדל לדעתו בין איסור טרפה שנגרם על ידי דריסה שאסורה מן התורה, לבין טרפות אחרות שאסורות מדרבנן.

הרב קוק זצ"ל (במאמר "חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית") כותב שההלכה, אשר אינה מבחינה בין בהמה שנטרפה בשדה לבין זו החולה חולי של מיתה - באה כדי להשתתף בצערן של הבריות שכולן נבראו על ידי אותו בורא וכלפי כל יצור אומלל יש להרגיש רגשי חמלה.

אכן יש לשים לב לכך שהמושג "טרפה" מבחינה מילולית מתייחס דווקא לבהמה שנטרפה, וכאמור לעיל ישנה גם דעה בין הפוסקים שדווקא זו היא האסורה מן התורה.

מכאן נראה שיש דרגה גבוהה יותר של חמלה כלפי מי שנעשק ונרדף על ידי אחר מאשר כלפי מי שפגעה בו מידת הדין בידי שמים. על זה אמר קהלת (ד,א): "וְשַׁבְתִּֽי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹֽשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵֽם".

נמצאנו למדים, שההלכה לא רק מגדירה איסור והיתר, אלא גם מחנכת את הלב לרגישות עמוקה כלפי כל סבל, וביתר שאת כלפי מי שנפגע בעוול וביד זדון.