מומר לעבודה זרה / חולין ד

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו מובאת ברייתא המלמדת ששחיטת כותי מותרת באכילה לכתחילה ומבארת את התנאים הדרושים לכך:

א. ישראל עומד על גביו.

ב. בא ומצאו ששחט – חותך כזית ונותן לו: אכלו – מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו – אסור לאכול משחיטתו.

בהמשך מובאת דעת רב ענן בשם שמואל שמומר לעבודה זרה שחיטתו כשרה:

"גופא, אמר רב ענן אמר שמואל: ישראל מומר לעבודת כוכבים – מותר לאכול משחיטתו".

אך כיצד ייתכן שמומר לעבודה זרה, הנחשב ככופר בכל התורה כולה, יהא נאמן לעניין שחיטה?

רבי יוסף אלבו (ספר העיקרים א, יד) מסביר:

"'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'... ואין העובר עליה כופר בכל התורה... אע"פ שהיא עבירה חמורה מאד, עד שאמרו רז"ל עליה המודה בע"א ככופר בכל התורה כלה, ככופר אמרו ולא כופר והרי אחאב עובד עבודת אלילים היה ולא היה כופר בעקרים... והיה טועה בעבודת אלילים, אם בהכניסו אמצעי בינו ובין השם יתברך..."

אם כן, לשיטתו אדם העובר על איסור "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" אינו בהכרח כופר בכל התורה ממש, וייתכן שהוא טועה וסובר שיש אמצעי המקשר בין הקב"ה לבין הברואים.

כעין הבנה זו אפשר להציע גם בפירושו של רש"י:

"אלא מומר דקתני לעבודת כוכבים ואיצטריך לאשמועינן משום דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה ואפ"ה סמכינן עליה כרב ענן כו'".

כלומר אף על פי שרב ענן מודה שהמומר לעבודה זרה נחשב כמומר לכל התורה כולה, אפשר שהוא נחשב כך רק לעניין חומרת החטא, אך עדיין אינו חשוד לאכול נבלות. אדם כזה אינו נחשב מומר להכעיס, ואין חשש שמא יכשיל אחרים, ועל כן שחיטתו כשרה.

תוספת טעם לדבר הביאו חלק מהראשונים (רש"י) ומהאחרונים (פני יהושע), שהסבירו שמכיוון שבעבר יצר עבודה זרה היה חזק מאוד ואנשים נגררו אחריו, אין ראיה שמי שנכשל בעבודה זרה מזלזל גם בשאר המצוות.