קורבן מומר / חולין ה

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

סוגייתנו עוסקת בהוראתו של רב ענן, הקובע שמותר לאכול משחיטתו של ישראל המומר לעבודה זרה, ומקשה עליה מברייתא העוסקת בקורבנות נדבה:

"מיתיבי: 'מכם' – ולא כולכם, להוציא את המומר; 'מכם' – בכם חלקתי ולא באומות, 'מן הבהמה' – להביא בני אדם שדומים לבהמה. מכאן אמרו: מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא".

בגמרא למדים מן המילה 'מכם' שרק לחלק מעם ישראל הרשות להקריב קורבן, ומומר אינו יכול להביא קורבן נדבה. בהמשך למדים מהברייתא שאין מקבלים קורבנות ממומר לנסך יין לעבודה זרה וממחלל שבת בפרהסיא, משום ששתי עבירות אלו חמורות ביותר והעובר עליהן כופר בעיקרי האמונה.

אם כן, מומר לעבודה זרה או לחלל שבת בפרהסיא נחשב כמומר לכל התורה כולה, ולכן שחיטתו אמורה להיות פסולה, בניגוד לדעת רב ענן. בהמשך נאמר שהדין שאין מקבלים קורבנות ממומר נלמד ממקום אחר, ובגמרא מובאות שתי דרשות – הראשונה מחטאת יחיד והשנייה מחטאת נשיא:

"'מעם הארץ' – פרט למומר...       
'אשר לא תעשינה בשגגה ואשם' – השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו".

שתי הדרשות ממעטות את המומר, שאינו יכול להביא חטאת אף כשחטא בשוגג. ברם מדברי רש"י משתמע שאין הכוונה שמומר אינו יכול להביא קורבן אלא שאין מקבלים ממנו קורבן:

"להוציא המומר – שאין מקבלין נדבתו".

באופן דומה התנסח גם הרמב"ם (מעשה הקרבנות ג, ד):

"ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל".

הראשונים לא כתבו בפירוש שהמומר אינו שייך כלל בקורבן, ומשמע מדבריהם שקורבנו תלוי בהסכמתנו לקבלו. האם אפשר להבין מכך שאם בכל זאת הפריש המומר קורבן חלה עליו קדושה?

הגמרא דוחה הבנה מעין זו:

"ואמרינן מאי בינייהו... חדא בחטאת וחדא בעולה. וצריכי, דאי אשמעינן חטאת – משום דלכפרה הוא, אבל עולה דדורון הוא אימא לקבל מיניה; ואי אשמעינן עולה – משום דלאו חיובא הוא, אבל חטאת דחיובא הוא אימא לקבל מיניה; צריכא".

כלומר אם היה לנו רק המיעוט מהדרשות על קורבן חטאת – היינו עשויים לחשוב שרק מהבאת חטאת נתמעט המומר, משום שאינו ראוי להתכפר על עבירות שעשה במזיד, אבל את הבאת קורבן נדבה אין סיבה למנוע ממנו; ואם היה נלמד רק המיעוט מהדרשה על קורבן נדבה – היינו עשויים לחשוב שרק ממנו נתמעט המומר, משום שאין זה קורבן חובה ואין ראוי לקבל נדבה ממי שמזלזל במצוות, אבל בחטאת – שהבאתה היא חובה על מי שחטא בשגגה – גם מומר יתחייב. לכן נצרכו שני המיעוטים הללו – ללמדנו שאין מקבלים ממנו קורבן כלל. מכך גם משמע שהמומר מופקע לגמרי מקורבנות, ואף אם יפריש בהמה לקורבן לא תחול עליה קדושה כלל.