יינם של כותים / חולין ו

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו מסופר שאליהו (ע"פ התוספות) הזהיר את רבי יצחק בן יוסף שלא לשתות יין של כותים, ובעקבות זאת גזרו רבי אמי ורבי אסי שהכותים ייחשבו כעובדי עבודה זרה:

"רבי יצחק בן יוסף שדריה רבי אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי. אשכחיה ההוא סבא, א"ל: לית כאן שומרי תורה. הלך רבי יצחק וספר דברים לפני רבי אבהו, והלך רבי אבהו וספר דברים לפני רבי אמי ורבי אסי, ולא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבים גמורין. למאי? אי לשחיטה ויין נסך, מהתם גזרו בהו רבנן! אינהו גזור ולא קבלו מינייהו, אתו רבי אמי ורבי אסי גזרו וקבלו מינייהו".

בגמרא שאלו מה החידוש בגזרתם של רבי אמי ורבי אסי, שהרי רבי מאיר ורבן גמליאל כבר גזרו גזרה דומה: רבי מאיר גזר על היין, והכוונה לכל מצוות דרבנן, ורבן גמליאל גזר על השחיטה, והכוונה לכל מצוות דאורייתא. על כך משיבה הגמרא שגזרתם של רבי מאיר ורבן גמליאל לא נתקבלה באותו הדור, ורק בדורם של רבי אמי ורבי אסי נתקבלה הגזרה.

רש"י מסביר שהסיבה לקבלת גזרתם של רבי אמי ורבי אסי אינה נעוצה בכך שהם היו גדולים או חשובים יותר מרבי מאיר ורבן גמליאל, אלא שבדורות הקודמים היו ליהודים קשרים חזקים עם הכותים ולכן היה קשה לפרוש מהם, ובדורם של רבי אמי ורבי אסי התרופפו הקשרים האלה ולא היה קשה לפרוש מן הכותים כבעבר. אפשר להסביר זאת על פי דברי הגמרא בעבודה זרה (לו ע"א) שאין גוזרים גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. הרמב"ם (ממרים ב, ה–ז) פוסק שאף אם נראה בתחילה שבכוחו של הציבור לעמוד בגזרה, ולאחר שנגזרה הוכח שאין הדבר כן – הגזרה בטלה.

הרמב"ן מסביר שההבדל בקבלת הגזרות נעוץ בכך שרבי מאיר ורבן גמליאל, אשר חוששים למיעוט, רצו בתקופתם לגזור על הכותים שייחשבו כעובדי עבודה זרה; אך מכיוון שרק מיעוט מהכותים היו עובדי עבודה זרה, לא קיבלו חכמים גזרה זו, שכן להלכה אין חוששים למיעוט ולכן אפשר להניח שהכותי שלוקחים ממנו את היין וכדו' הוא מן הרוב שאינם עובדי עבודה זרה. אך בזמנם של רבי אמי ורבי אסי רוב הכותים היו עובדי עבודה זרה, ולכן הסכימו חכמים לגזור עליהם ולהחשיבם כעובדי עבודה זרה.

הרמב"ן מבסס את דבריו על הירושלמי (עבודה זרה ה, ד), המביא שאכן חלק שינוי בהתנהלותם הדתית של הכותים, ומקשה על דברי רש"י:

"אבל רש"י ז"ל כתב שלא רצו לפרוש מן הכותיים שהיו רגילין בהם, ובדורו של ר' אמי היה אפשר להם לפרוש, ואם כן אין גזרתם אלא מפני חששא דמיעוטא, וקיימא לן אין חוששין למיעוטא".

כאמור, רש"י הסביר שבתקופת רבי אמי ורבי אסי יכלו לעמוד בגזרה, ולכן היא נתקבלה. הרמב"ן מסביר שלפי זה גם בתקופתם של רבי מאיר ורבן גמליאל וגם בתקופתם של רבי אמי ורבי אסי היה מדובר בחשש למיעוט (שהרי אם רוב הכותים היו עובדי עבודה זרה היה האיסור מצד הדין ולא היה קשור ליכולת הציבור לעמוד בו), ואם כן – מדוע בדורם של רבי אמי ורבי אסי קיבלו את הגזרה? הרי להלכה אין חוששין למיעוט!

אם כן, לדבריו הטעם לכך שלא קיבלו את גזרתם של רבי מאיר ורבן גמליאל היה שלהלכה אין חוששים למיעוט, ובתקופת רבי אמי ורבי אסי כבר לא היה מדובר במיעוט בלבד.