בל תשחית / חולין יב

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

סוגייתנו עוסקת במשנה שבתחילת המסכת, הקובעת ש"הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן", משום שחוששין שמא יקלקלו את השחיטה. בגמרא מדייקים מלשון המשנה שהחשש אינו מתייחס רק לשחיטה שהייתה אלא גם לשחיטות עתידיות, ורבא מסיק מכאן שאין מוסרים להם חולין לכתחילה. אם כן, חרש שוטה וקטן שעמדו אחרים וראו את שחיטתם – שחיטתם כשרה בדיעבד, אך לכתחילה אין לעשות זאת, ולא רק בבהמת קודשים, שאין מביאים אותה לבית הפסול, אלא גם בשחיטת חולין.

ייתכן שרבא בא ללמד על חשיבות איסור 'בל תשחית', שבגללו אין לשחוט בהמה כשיש חשש סביר שתיפסל ותיאסר באכילה. אולם לכאורה אפשר למכור את הבשר האסור לגוי או להשתמש בו באופן אחר, ואם כן מדוע יש בכך איסור?

אפשר להשיב על כך לאור דברי רב חסדא (שבת קמ ע"ב), הקובע שאדם היכול לאכול לחם שעורים ואוכל לחם חיטים, שמחירו גבוה יותר, עובר על איסור בל תשחית משום שבזבז את כספו. אף שבגמרא שם נדחו דברי רב חסדא (משום שהמאכלים היקרים בריאים יותר, והוצאת ממון לצורך בריאות הגוף אינה בגדר בל תשחית), נראה שהם נכונים במקרה שלפנינו, שכן אין כל תועלת המצדיקה את הפסד הכסף שיש במכירת הבשר לגוי.

לחלופין אפשר להסביר שאומנם אם אחרים עומדים ורואים את השחיטה היא כשרה בדיעבד, אך לכתחילה יש לחשוש שמא החרש, השוטה או הקטן ידרסו מעט והצופים בהם לא יבחינו בכך ויאכלו בשר נבלה.