שחיטת עובד כוכבים / חולין יג

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

סוגייתנו דנה במשנה הקובעת ששחיטתו של עובד כוכבים פסולה, והחיה שנשחטה על ידו היא נבלה ומטמאת במשא. בתחילת המשנה – ביחס לחרש, שוטה וקטן – נאמר שאם אחרים צופים בהם השחיטה כשרה בדיעבד, ואילו לגבי עובד כוכבים לא נזכר תנאי זה, ומשמע שהשחיטה פסולה גם אם אחרים צפו בה, וכדברי רש"י: "שחיטת עובד כוכבים – אפילו כהלכתה ואחרים רואין אותו".

אפשר להסביר זאת בכך שעובד כוכבים אינו נכלל בחיוב שחיטה, ולכן אם שחט אין כאן שחיטה והבהמה נבלה. כך הסבירו התוספות (לעיל ג ע"ב ד"ה קסבר):

"קסבר כותים גרי אריות הן ושחיטתן פסולה כמו של עובדי כוכבים, מ'וזבחת' – מה שאתה זובח אתה אוכל, כלומר אותו שהוא בר זביחה".

לדברי התוספות, הפסוק מלמד אותנו שרק מה שנשחט בידי אדם המצוּוה על השחיטה כשר, ומי שאינו מחויב במצוות שחיטה – אין שחיטתו כשחיטה.

יש להעיר שאומנם לשון הגמרא היא "שחיטת עובד כוכבים", אך לפי הסבר זה נראה שיש לגרוס 'גוי' או 'נוכרי', משום שהפסול אינו נובע מחמת היותו עובד עבודה זרה אלא משום שאינו מצוּוה על השחיטה. המאירי בפירושו נקט 'נוכרי', וכך גם הרמב"ם ביד החזקה וראשונים אחרים, וייתכן שהנוסח 'עובד כוכבים' מקורו בשינויי הצנזורה.

ואולם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות (חולין א, א) נראה שהאיסור הוא דווקא מחמת החשש שמאא השחיטה נעשתה לשם עבודה זרה:

"ודע כי שחיטת הנכרי נבלה, ואפילו היה יודע ואפילו היה ישראל עומד על גביו, לפי שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה".

לפי הסבר זה אפשר ששחיטת גוי שאינו עובד עבודה זרה תהיה כשרה. ואולם ביד החזקה (שחיטה ד, יא) למד הרמב"ם את מקור האיסור מפסוק אחר, ונראה שהוא מתייחס לכל גוי ואינו קשור דווקא לעבודה זרה:

"נוכרי ששחט, אע"פ ששחט בפני ישראל בסכין, יפה ואפילו היה קטן – שחיטתו נבלה ולוקה על אכילתה מן התורה, שנאמר 'וקרא לך ואכלת מזבחו' – מאחר שהזהיר שמא יאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור, ואינו דומה לישראל שאינו יודע הלכות שחיטה".

אם כן, ייתכן שכוונתו היא שהאזהרה בתורה היא משום שגוי אינו שייך בשחיטה ולא מחשש עבודה זרה. יתרה מזאת, בהמשך (שם, יב) כתב זאת הרמב"ם בפירוש:

"וגדר גדול גדרו בדבר, שאפילו גוי שאינו עובד ע"ז שחיטתו נבלה".

אפשר ליישב את הסתירה בדברי הרמב"ם ולומר ששחיטת גוי מותרת מהתורה, וחכמים אסרו אותה מחשש שמא שחט לשם עבודה זרה.