הגרמה / חולין יט

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

סוגייתנו עוסקת בדבריו של רבי חנינא בן אנטיגנוס, הקובע ששחיטת הקנה למעלה מן הטבעת הגדולה כשרה – "העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה". וכן למדנו בגמרא שרבי שמעון בן לקיש מכשיר שחיטה שנעשתה בחודו של ה'כובע' שבראש הקנה:

"רבי שמעון בן לקיש אכשר בחודא דכובעא. קרי עליה רבי יוחנן: גיסא גיסא".

לדעת ריש לקיש כל הכובע, כולל קצהו העליון, נחשב חלק מהקנה, ולכן הוא כשר לשחיטה. רבי יוחנן חלק על כך וטען שאפילו רבי חנינא בן אנטיגנוס התיר שחיטה רק עד שיפוי הכובע ולא בחודו.

אם כן, לדעת ריש לקיש אף הכובע נחשב לקנה, ולכן הוא כשר לשחיטה, אך מה סובר רבי יוחנן, המגביל את את הקנה (וממילא את השחיטה) לשיפוי הכובע בלבד? הדבר קשה עוד יותר לאור הכרעת הגמרא, שלהלכה "משיפוי כובע ולמטה – כשרה, והיינו דשייר בחיטי". לכאורה אם מקום הכובע נחשב חלק מהקנה – לכאורה כל הכובע צריך להיות כשר לשחיטה, ובכלל זה קצהו, ואם אינו נחשב לקנה – כולו צריך להיות פסול לשחיטה.

נראה לומר שבאמת כל הכובע נחשב חלק מהקנה, כפי שעולה גם מלשון הרמב"ם (שחיטה ג, יב), "הגרמה כיצד – זה השוחט בקנה למעלה, במקום שאינו ראוי לשחיטה", אך חיותו של בעל החיים אינה תלויה במקום זה, ולכן השחיטה אינה שייכת שם.

ואולם יש לציין כי הרמב"ן כתב בשם הראב"ד שלמעלה משיפוי הכובע אין המקום נחשב קנה כלל, ולדבריו ברור כמובן מדוע אי אפשר לשחוט שם – שהרי אין זה קנה כלל.