דחיית מילה / חולין מז

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במצוות המילה יש דינים הנוגעים לזמן ביצוע המילה, לאופן ביצועה, לזהות מבצע, לברכות הנלוות ועוד. אחד הדיונים המרכזיים בדיני המילה נוגע למקרה של תינוק חולה – האם יש לדחות את המילה או אף לבטלה עקב מצב בריאותו של התינוק.

הבסיס לדחיית המילה עקב מחלת התינוק נקבע כבר במשנה במסכת שבת (יט, ה):

"קטן החולה – אין מלין אותו עד שיבריא".

והרחיב לבאר זאת הרמב"ם (מילה א, יח):

"אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם".

ברור שעיקרון זה דורש פירוט והגדרה – איזה תינוק מוגדר 'חולה'? בגמרא אנו מוצאים מספר דוגמאות פרטיות של מחלות ומומים שנדונו כעילה לדחיית הברית או לשינוי שיטת ביצועה: חמה (חום), מחלות דם תורשתיות ועוד. אנו נעסוק בקצרה באחד מהמקרים המובאים בסוגייתנו:

"רבי נתן אומר: פעם אחת הלכתי לכרכי הים, באתה אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון – ומת, שני – ומת, שלישי – הביאתו לפני. ראיתיו שהיה אדום, אמרתי לה: בתי, המתיני לו עד שיבלע בו דמו. המתינה לו ומלה אותו וחיה, והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי".

בגלל צבעו האדום של התינוק חשש רבי נתן שהתינוק סובל ממחסור בדם, ומחמת כך עלול למות כתוצאה מהמילה. בעלי התוספות (ד"ה שלישי) כתבו שלגבי מילה די בחזקה הנקבעת בשני מקרים ואין צורך בשלושה, כלומר רק שני תינוקות נפטרו. ברי"ף, לעומת זאת, כתוב שגם בנה השלישי של האישה מת, והיא באה לפני רבי נתן עם בנה הרביעי.

אולם מדוע בכלל יש צורך בחזקה במקרה זה? מכיוון שיש ספק פיקוח נפש, גם בפעם הראשונה היה ראוי להמתין ולדחות את המילה, ומדוע המתינו עד ליצירת חזקה?

ייתכן שאפשר להסביר זאת בכך שלולא המקרים הקודמים לא היה רבי נתן יכול לדעת שאכן מדובר בסכנת נפשות, שהרי ייתכן שהאדמימות מקרית ואינה קשורה לסיבת המוות. אולם לאחר שהוכח שיש קשר בין האדמימות למות התינוקות יש לדחות את מילתו של תינוק שגון עורו אדום במיוחד.

רש"י מסביר שהוראתו של רבי נתן לדחות את המילה יסודה בדיני פיקוח נפש:

"המתיני לו – דאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים".

אך מדוע הוצרך רש"י להסבר זה? הלוא הדין שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות חוץ משלוש המצוות החמורות נאמר רק לעניין מצוות לא תעשה, אך לשם מצוות עשה אין האדם חייב אף להוציא את כל ממונו, ועל אחת כמה וכמה שאינו צריך לסכן את נפשו! זאת ועוד – לא הייתה כאן כל כוונה להימנע מקיום מצוות מילה לחלוטין, אלא רק לדחות את מועד קיומה! ייתכן שהסיבה לכך היא שבמילה – בכל יום החל מן היום השמיני יש מצוות עשה למול את התינוק, וביטול המצווה נעשה בכל יום של דחייה.