פעולת קוף
זבחים יד ע"א
"ואי אתי קוף רמי להו אידיהּ, בעי למישקל זימנא אחריתי".
הקשה הנצי"ב בשו"ת משיב דבר חלק א סימן מ:
"דאי אתי קוף כו' מאי איריא הא אפי' אדם אחר אנח על אצבעו אינו ולקח הוא בעצמו וצריך למשקל זימנא אחריתא".
כלומר, למה הזכירו קוף דוקא, הרי הוא הדין בלוי וישראל או נכרי, גם הם פסולים לעבודה.
ותירץ שהגמרא נקטה קוף לדוגמה כי עבודתו ודאי פסולה, ואילו באדם יש בכך ספק מסויים. וזה לשונו:
"ואחר העיון נראה דמש"ה נקיט הגמ' דאי יהיב קוף משום בעיא דמסכת יומא הנ"ל (בדף מט א') שהבאנו לעיל: חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו, מלא חפניו בעינן והא איכא או דלמא ולקח והביא בעינן והא ליכא, וה"נ בהך ולקח הכהן מדם החטאת תליא בהך איבעיא, אי בעינן שיהיה אותו הכהן טובל באצבעו או מי שהוא ויהיב באצבעו נמי סגי לכך לא מצי הגמ' למתני אי אדם אחר אנח על אצבעו דזה אינו פשיטא משום הך איבעיא דחפניו משא"כ קוף לכ"ע פסול וכמש"כ התוס' שם דזה פשיטא דבעינן לקיחה מכח גברא, ולכן נקיט הגמרא מילתא דפשיטא.
אלא מכל מקום אין הדמיון שוה לגמרי, דהתם ע"כ אינו מסופק אלא אי חפן חבירו הכהן שהרי חפינה עבודה היא כדמסיק הגמ' (בדף מח א') וא"כ בעי כהונה ואין ספק אלא אי בעינן דוקא בכה"ג או סגי אפילו בכהן הדיוט נמי דדילמא מדלא כתיב והביא הכהן מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח ומלא חפניו וכו' ש"מ דולקח מי שהוא אפילו אינו כה"ג או ולקח והביא כתיב דוקא בכה"ג, ובדם החטאת אין הטבילה באצבע עבודה, א"כ אפשר ולקח מי שהוא אפילו זר או דוקא מאן דיהיב באצבעו על המזבח הוא יקח באצבעו אולם עכ"פ תליא הא בהא ומספקא ליה להגמ' בהך דינא אי אנח על אצבעו איש אחר ולא מצי הגמרא למתני בהך לשנא לכך נקט הגמ' קוף דזה לכו"ע פסול".
תירוץ נוסף בשו"ת ציץ אליעזר חלק ד סימן כט פרק כו:
"ועיין בספר ליקוטי הלכות בזבח תודה, שמקשה דאמאי נקט הגמ' קוף, הא אפילו אי אתי זר ומנח להו אידיה נמי לא מהני דהא כתיב ולקח הכהן, ונשאר בקושיא.
(א) ולענ"ד נראה לומר דקוף דנקט הגמ' הוא לרבותא, דלא מיבעיא היכי דאתי זר ומנח להו אידיה, דבודאי לא מהני, דהא כתיב ולקח הכהן וכאן הרי לקחו זר, אלא אפילו אתי קוף ומנח להו אידיה דליכא למיפסל בזה משום לקיחת זר, כמובן, דהא במעשה קוף לא שייך זרות, והוי כנלקח מאליו ואתי לידיה, אפ"ה בעי למישקל זימנא אחרינא, משום דנהי דלא היה בזה לקיחת זר, אבל לא היה גם לקיחת כהן ...".
באופן פשוט ניתן גם לתרץ דאין הכי נמי, הוא הדין בשאר הפסולים. ונקטו קוף כי רגילות לנקוט בו גם בשאר סוגיות כדוגמא לעשיית פעולה בלא כוונה.
כגון במסכת בבא קמא דף קא ע"א: "רבינא אמר: הכא במאי עסקינן - כגון דצמר דחד וסמנין דחד, וקאתי קוף וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין".
ובירושלמי מסכת ביצה פרק א הלכה ג: "ר' זעורה בעי קערה שחקקה קוף מהו?".
