|
קדושת סולת וקדושת מנחה / מנחות טהרב ברוך וינטרוב
בסוגייתנו אנו פוגשים בשתי מחלוקות בין רבי יוחנן לריש לקיש. המחלוקת הראשונה עוסקת בבלילת מנחה בחוץ: לדעת רבי יוחנן בלילה זו פוסלת את המנחה, ואילו לדעת ריש לקיש – לא. המחלוקת השנייה נוגעת למנחה שנחסרה לאחר שהושמה בכלי, קודם הקמיצה. לדעת רבי יוחנן אפשר לשוב ולהשלים את המנחה, ואילו לדעת ריש לקיש מנחה זו פסולה.
לכאורה סברותיהם של רבי יוחנן וריש לקיש בשתי המחלוקות הפוכות. במחלוקת הראשונה סובר רבי יוחנן שיש משמעות של קדושה לבלילה קודם לקמיצה, ואם המנחה נמצאת בחוץ היא תיפסל, ואילו ריש לקיש סובר שאין משמעות לבלילה. במחלוקת השנייה סובר רבי יוחנן כי רק הקמיצה קובעת את שֵׁם המנחה, ואילו לדעת ריש לקיש הכלי קובע את שם המנחה ופוסל במקרה של חיסרון.
נראה כי יש הבדל בין הקדושה הנצרכת כדי לפסול ביציאה החוצה ובין הקדושה הנצרכת כדי לקבוע מהם חלקי המנחה אשר חיסרון של אחד מהם יפסול אותה. הקדושה הנצרכת לפסול יוצא היא קדושת החפצא, כלומר כאשר הסולת עצמה מתקדשת. הקדושה הנצרכת לקביעת המנחה אינה קדושת החפצא של הסולת אלא קביעת שם של המנחה כולה כאחת.
בעלי התוספות (ד"ה רבי יוחנן) מעירים כי רבי יוחנן פסל את היוצא דוקא לאחר מעשה הבלילה, ולא ראה את עצם הקידוש בכלי כמכשיר להיפסל ביציאה. ואולם יש להעיר כי בנוגע למחלוקת השנייה, שבה קבע רבי יוחנן כי מנחה שחסרה קודם קמיצה כשרה, ואילו ריש לקיש חלק עליו, מנומקת דעתו של ריש לקיש כך:
"לא יביא מתוך ביתו וימלאנה, קדושת כלי קבעה ליה".
כלומר המחלוקת השנייה אינה נוגעת לקדושה הנובעת ממעשה הבלילה כי אם להתקדשות כתוצאה מן ההנחה בכלי. הבחנה זו תבואר היטב לאור דברינו לעיל. המחלוקת הראשונה עוסקת בקדושת הסולת, שהיא קדושת החומר, וקדושה זו מושגת, על פי השיטות שהיא אכן מושגת, על ידי מעשה בעצם החומר – הבלילה. המחלוקת השנייה עוסקת בקדושת המנחה כמנחה אחת, וקדושה זו אינה נובעת ממעשה מסוים אלא מעצם ההימצאות ביחד בכלי. על כן ריש לקיש, הסובר כי קדושה זו קיימת, רואה אותה כנקבעת על ידי קדושת הכלי.
ואכן הרמב"ם – שפסק כרבי יוחנן בשתי המחלוקות – פסק (מעשה הקרבנות יג, ו):
"מנחת הסולת כיצד היתה נעשית? מביא עשרון סולת או כמה עשרונות או כפי נדרו ושמן הראוי לה, ומודד בעשרון של מקדש, ונותן שמן בכלי, ואח"כ נותן עליו את הסולת, ואח"כ נותן שמן אחר על הסולת ובולל הסולת בו, ואח"כ נותנה בכלי שרת".
הכסף משנה על אתר העיר:
"ומ"ש רבינו ובולל הסלת בו ואח"כ נותנה בכלי שרת נראה שהכלי שהיה בולל בו לא היה כלי שרת. אבל מדאמרינן בפ"ק דמנחות גבי בללה חוץ לחומת העזרה ר' יוחנן אמר פסולה, דאע"ג דבלילה כשירה בזר, כיון דעשייתו בכלי היא נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהת בעיא, משמע דבלילה בכלי שרת היא, דאם לא כן מאי עשיתו בכלי היא דקאמר, וצ"ע".
אומנם לדברינו פסק הרמב"ם אתי שפיר. הקדושה ליפסל ביוצא אינה נובעת מהימצאות בכלי שרת כי אם ממעשה הבלילה. הדגש של רבי יוחנן אינו על המילה 'בכלי' כי אם על כך שנתקיימה כבר 'עשיתו', ועל כן אין צורך בכלי כדי להתקדש להיפסל ביוצא.
|