הטלת ציצית בטלית שאולה / מנחות מד

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו אנו למדים כי אף על פי שטלית שאולה פטורה מהטלת ציצית, שנאמר 'כסותך', הרי שלאחר שלושים יום היא מתחייבת בציצית. התוספות על אתר דנו בשאלה אם מדובר בחיוב מדאורייתא או מדרבנן. נראה כי שאלה זו תלויה בהבנת השינוי המתרחש לאחר ל' יום. הגרי"ד הצביע על כך שבעלי התוספות פותחים את דבריהם בהערה ש"אין לדקדק מכאן דסתם שאלה ל' יום", ולכאורה הדברים מוקשים: מה הקשר בין דין החיוב בציצית ובין קביעת המועד של סתם שאלה (כלומר שאלה שלא נקבע לה זמן בפירוש)? לכאורה קביעה זו תלויה באומדנא מהי דעתם של סתם אנשים המשאילים את חפציהם!

הגרי"ד (שיעורי הגרי"ד על תפילין, סת"ם וציצית, סימן לא) מבאר כי לדעת התוספות, אם סתם שאילה היא לשלושים יום בלבד – אין זה נובע מאומדנא. משמעות הדבר היא שכדי להשאיל ליותר משלושים יום יש צורך בתנאי מיוחד המקנה זכויות שימוש בחפץ מעבר לזמן השאילה הרגיל. ממילא יוצא כי קניינו של השואל מעבר לשלושים יום חזק ומשמעותי יותר משל השואל למשך שלושים יום או פחות. יוצא מכאן שחיוב הטלת הציצית בטלית שאולה מעבר לשלושים יום נובע מכך שאכן מדובר ב'כסותך', שהרי כבר יש כאן קניין זכויות מסוים.

על פי תפיסה זו מסתבר כי חיוב הטלת הציצית בטלית שאולה לאחר ל' יום יהיה מדאורייתא, שהרי הטלית עומדת בתנאי של 'כסותך'. אומנם יש אפשרות נוספת להבין את החיוב להטיל ציצית בטלית שאולה לאחר ל' יום: ייתכן כי חיוב זה נובע מכך שלאחר ל' יום, אף אם הטלית אינה שייכת לאדם מבחינה ממונית, מבחינת הלבוש היא נחשבת לחלק מלבושו, ואף אם התורה אינה מחייבת הטלת ציצית בטלית שאין בה בעלות ממונית, חכמים חייבו את האדם להטיל ציצית בכל בגד החשוב כלבושו. על פי הבנה זו יהיה חיוב הטלת הציצית בטלית שאולה לאחר ל' יום מדרבנן.

שתי הבנות אלו יכולות לעמוד גם ביסוד מחלוקתם של הרא"ש והמהרש"ל, מחלוקת אשר יש לה משמעות רבה הלכה למעשה. הרא"ש (חולין ח, כו) כותב כי אף על פי שאין מטילין ציצית בטלית השאולה למשך פחות משלושים יום, מכל מקום "השואל טלית מצוייצת, אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה, ואם אי אפשר לו לברך אא"כ תהיה שלו הוי כאילו נותנה לו במתנה ע"מ להחזיר".

המהרש"ל (ים של שלמה חולין ח, נג) חלק על הרא"ש, ולדעתו אי אפשר לברך על טלית שאולה אף אם היא כבר מצויצת, ועל כן הוא מסיק כי "מי שלובש כדי לעלות בה לתורה, או לפני התיבה, בודאי יראה שאין לברך עליו כלום".

נראה כי דעת הרא"ש תהלום יותר את ההבנה שאפשר לברך על טלית שאולה לאחר ל' יום כיוון שאז יש בה זכויות ממוניות משמעותיות. אם כך, אפשר ליצור זכויות אלו על ידי הקנאה כבר מן הרגע הראשון. המהרש"ל, לעומת זאת, סבור כי אי אפשר להגיע לחיוב ציצית אלא בבעלות ממונית של ממש, ואת החיוב לאחר ל' יום יש להסביר כחיוב הנובע מהפיכת הבגד ללבושו של האדם. דבר זה תלוי במציאות, ואינו יכול להתקיים בלבישה ארעית לצורך עליה לתורה וכדומה.

מדובר אם כן בשאלה הלכתית הנוגעת למעשים שכמעט בכל יום – שליח ציבור העולה למנחה ונוטל את טלית הקהל או אדם שבדרך כלל אינו מתעטף בטלית ונוטל טלית מחברו לצורך מעבר לפני התיבה או עלייה לתורה – האם עליו לברך על כך?

המשנה ברורה (יג, יא) מסיק כי יש לפסוק כדעת הרא"ש ולברך על טלית שאולה מצויצת, כיוון שהמשאיל מן הסתם נתכוון להקנות לשואל את הטלית באופן שיוכל לקיים מצוות ציצית. ועיין שם עוד בביאור הלכה, ואכמ"ל.