תוספת מים למנחת חוטא / מנחות נד

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

אתמול עסקנו בחובה ללוש את המנחות במים פושרים. הדיון בעניין זה מניח בפשטות כי יש ללוש את המנחות במים, כפי שנאמר במשנה. אלא שהמפרשים עומדים על כך שבתורה לא נזכרה בפירוש החובה לערב מים במנחה. כיצד, אם כן, אפשר להוסיף לקורבן המנחה דבר שלא נזכר בפירוש בתורה?

תשובה אפשרית לשאלה זו היא תשובתו של החזון איש שהבאנו אתמול. לדעתו, אילו כללה המנחה רק סולת ושמן היא לא הייתה יכולה לבוא לידי חימוץ (לדעת הרמב"ן), ואי אפשר היה לקיים בה את מצוות השמירה. לפיכך ברור מאליו שיש לערב במנחה גם מים ולשמור עליה שלא תחמיץ.

תשובה פרקטית יותר הציעו התוספות בדף נז ע"א (ד"ה מנחת):

"ושאר מנחות ידוע דמגבלין במים, דשמנן מועט, ובענין זה אי אפשר לגבל".

כלומר אם לא יוסיפו מים למנחה, אי אפשר יהיה ללוש אותה, ולכן ברור שמוסיפים לה מים. בעל 'מקדש דוד' מעיר שדין זה הוא דין תורה. מדבריו עולה שהלכה שחידשו חכמים מסברה – אפשר לראותה כדין תורה של ממש, אם אכן מדובר בסברה המובנת מאליה, כפי שטוענים התוספות.

דברי התוספות נאמרו על רקע הגמרא שם, הקובעת כי יש להוסיף מים גם למנחת נסכים. מנחת נסכים מתייחדת בכך שיש בה כמות גדולה של שמן, ובעלי התוספות מבארים שלגבי מנחת נסכים אכן יש סברה שלא להוסיף לה מים, שהרי כמות השמן הגדולה מאפשרת את הלישה. על פי דרכו של החזון איש קשה יותר לקבל סברה כזו, משום שסוף סוף יש להביא את המנחה למצב שאפשר יהיה להחמיצה.

מנחה ייחודית נוספת היא מנחת חוטא, הנידונה בסוגייתנו. בתורה נאמר שאין ליצוק שמן על מנחת החוטא, והסבירו חכמים שהטעם לכך הוא שלא יהא קורבנו של החוטא מהודר. לכאורה הלכה זו בנוגע לשמן איננה קשורה ללישת המנחה במים. ואומנם רב יצחק קובע ש"מנחת חוטא מגבלה במים וכשרה", אך רבי אילא חולק עליו, והגמרא מסבירה:

"ובהא קא מיפלגי, דמר סבר מאי חריבה – חריבה משמן, ומר סבר חריבה מכל דבר".

כלומר לדעת רב אילא התורה מונעת ממנחת החוטא את כל הנוזלים כולם – גם השמן וגם המים. אין ספק שדברי רב אילא אינם מתיישבים על פי שתי התשובות דלעיל: מנחה ללא שמן איננה ראויה לחימוץ, וכמו כן קשה לקמוץ ממנה, כפי שאומר רב אילא עצמו. אומנם אין בכך קושיה על רב אילא, משום שזו בדיוק טענתו: התורה חידשה שדין מנחת חוטא שונה מדין שאר המנחות.

לעיל הזכרנו את דרשת חז"ל, שלפיה התורה מונעת את השמן ממנחת חוטא כדי שהקורבן לא יהיה מהודר. דומה שעל פי דרך זו אין מניעה להוסיף מים למנחה, שהרי המים אינם מוסיפים הידור, וכדעת רב יצחק. והנה בעל ספר החינוך (מצווה קכה) הזכיר את דברי חז"ל, אך הוסיף טעם שני למניעת השמן ממנחת החוטא:

"ועוד נאמר שהוא לחמלת העני, שלא להטריחו יותר מדי להביא שמן, כי השם ברוך הוא לא יטריח בריה. ומפני זה גם כן לא חייבו רק במעט קמח, שאי אפשר לשום אדם אפילו בדלי דלות בלא מעט קמח".

לפי זה מנחת החוטא היא הקורבן המינימלי, וכל כולו רק קמח. אומנם מים הם מוצר זול ונפוץ, אך ייתכן שרב אילא מבקש לשמור על אותו מאכל מינימלי – עישרון אחד של קמח – ולא להוסיף בו דבר.