|
שמן ולבונה במנחת חוטא / מנחות נטהרב ברוך וינטרוב
התורה אסרה נתינת שמן ולבונה על מנחת חוטא, כפי שנאמר (ויקרא ה, יא):
"לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִוא".
משנתנו מחדשת שיש חילוק בין מי שעבר ונתן שמן לבין מי שעבר ונתן לבונה: נתן עליה שמן – פסלה, לבונה – ילקטנה. כלומר אפשר לתקן את נתינת הלבונה על ידי ליקוטה. הגמרא מסתפקת מהו טעם החילוק שבין השמן ללבונה – האם יסוד החילוק הוא בכך שהשמן נבלע בסולת, בעוד הלבונה נותרת מונחת מעליו, או שמא יסוד החילוק בכך שאפשר להוציא את הלבונה ולהפרידה מן הסולת.
הנפקא מינה לחקירה זו של היא השאלה אם נתינת לבונה שחוקה פוסלת את המנחה: מחד – אי אפשר ללקטה, ומאידך – היא אינה נבלעת.
נראה שיש לבאר את העומד ביסוד חקירת הגמרא כשאלה בשורש הפסול של מנחת חוטא שניתן בה שמן ולבונה: האם הפסול נובע משינוי החומר של מנחת החוטא, כלומר משינוי הסולת, או מהשבחת המנחה בכללותה.
והנה מצינו שאלה מעניינת לגבי זמן החיוב באיסור נתינת שמן ולבונה על מנחת חוטא. מפשט הפסוקים והסוגיה משמע כי החיוב הוא כבר בעת נתינת השמן או הלבונה על המנחה. אומנם מלשון הרמב"ם (מעשה הקורבנות יב, ח) משמע אחרת:
"נתן והקריב – לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה".
כפי שמעיר האור שמח על אתר, מדברי הרמב"ם משמע כי החיוב חל רק בעת ההקרבה. לכאורה תפיסת הרמב"ם משתלבת עם ההבנה שלא רק הפסול, אלא אף האיסור עצמו, אינו נעוץ בשינוי הסולת אלא בהשבחת המנחה כולה. האור שמח מקשר זאת לדבריו של רבי שמעון (לעיל ו ע"א):
"בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, שלא יהא חוטא נשכר, ומפני מה אינה טעונה? שלא יהא קרבנו מהודר".
לאור זאת מובהרת היטב חקירתה של הגמרא – אם נבין כי פסילת המנחה נובעת משינוי הסולת, הרי שהלבונה, אף בהיותה שחוקה, אינה משנה את הסולת. אומנם אם פסילת המנחה נובעת מכך שהמנחה כולה נעשית מהודרת בהיותה כוללת אף לבונה, הרי שנתינת לבונה שחוקה, שאי אפשר להוציאה, מקבעת את מעמד המנחה כמנחה מהודרת, והיא תיפסל.
כמובן, אפשר להציע כאן חילוק בין שמן לבין לבונה – השמן תפקידו לשנות את הסולת, והאיסור והפסול נעוצים שניהם בשינוי זה, בעוד הלבונה תפקידה להדר את המנחה בכללותה, והאיסור והפסול יתרחשו כתוצאה מן ההידור.
אם כנים דברינו, יתבאר לנו דיונה של הגמרא בסוף הדף אם צריך כזית מן הסולת או מן השמן והלבונה. לכאורה אם האיסור והפסול נעוצים בשינוי הסולת, הרי שאף מעט שמן יספיק כדי לשנות את חומר הסולת, אך יש צורך בשיעור של החומר המשתנה – הסולת. אך אם האיסור והפסול נובעים מהשבחת המנחה בכללותה, הרי ששיעור הסולת יוכל להיות אף בכלשהו, אך יהיה צורך בשיעור כזית מן הלבונה כדי להחשיב את המנחה כמהודרת.
|