מנחת חלות ורקיקים / מנחות סג

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

מנחת מאפה תנור יכולה לבוא הן מחלות הן מרקיקים. במשנתנו מובאת מחלוקת תנאים בעניין מנחת מאפה תנור המורכבת מחלות ורקיקים יחדיו:

"הרי עלי מנחת מאפה – לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין. רבי שמעון מתיר, מפני שהוא קרבן אחד".

בברייתא המובאת בגמרא נאמר שהתנאים נחלקו בהבנת הפסוק בפרשת ויקרא (ב, ד): "וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן". לדעת תנא קמא הפסוק מונה שתי אפשרויות שונות של מנחת מאפה תנור, וממילא אין אפשרות לערב ביניהן, ואילו לדעת רבי שמעון הפסוק מתאר מנחת מאפה אחת, והיא יכולה להיות מורכבת מרקיקים או מחלות או משני המינים יחד.

מהי סברתו של רבי שמעון?

המנחת חינוך (קטז, ב) מסביר שמדובר בהשוואה מוחלטת בין החלות והרקיקים, ולדעת רבי שמעון אין כל חילוק בין המינים. עמדה זו באה לידי ביטוי במקרה שאדם נדר בפירוש להביא מנחת חלות או רקיקים דווקא:

"ולפי דעתי יש עוד נפקא מינה, אם נדר בפירוש חלות או רקיקין, לרבי שמעון דהוי קרבן אחד אפילו אם אמר חלות יכול להביא רקיקין, או רקיקין יביא חלות, דהכל אחד, אבל לרבי יהודה ובנו בודאי צריך להביא כמו שפירש".

כלומר לדעת רבי שמעון "הכל אחד", ואין כל הבדל מהותי בין רקיקים לחלות, ולכן אף שפירש שיביא חלות יכול להביא רקיקים במקומן. אומנם נראה שאפשר להקשות על עמדתו של בעל המנחת חינוך מדברי רבי שמעון המובאים בברייתא בהמשך הסוגיה ביחס לאופן קמיצת המנחה:

"מחצה חלות ומחצה רקיקין – מביא, ובוללן וקומץ משניהם, ואם קמץ ועלה בידו מאחד על שניהם יצא".

מפשט דברי הברייתא עולה שלדעת רבי שמעון צריך לקמוץ לכתחילה גם מן הרקיקים וגם מן החלות (וכך דייקו גם האחרונים). אם היינו מקבלים את סברת המנחת חינוך, שאין כל הבדל בין הרקיקים והחלות, לא היה טעם לדין זה, שהרי "הכל אחד".

משום כך נראה שגם לדעת רבי שמעון יש הבדל בין הרקיקים לחלות, אלא שהבדל זה אינו מונע הבאת מנחה המורכבת משניהם. כדי להבין אמירה זו נעיין בדברי הגמרא בהסבר דעת רבי שמעון. בברייתא מבואר שרבי שמעון למד את דעתו מכך שנאמר 'קורבן' רק פעם אחת בפסוק הנ"ל, ואילו תנא קמא למד את דעתו מכך שהמילה 'בשמן' מופיעה פעמיים ומפצלת בין החלות והרקיקים. הגמרא שואלת מה לומד רבי שמעון מכפילות המילה 'בשמן':

"ורבי שמעון – אי לא כתיב 'בשמן' 'בשמן', הוה אמינא דווקא מחצה חלות ומחצה רקיקין, אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא, קא משמע לן".

מדברים אלו נראה שרבי שמעון סובר שעקרונית מנחת מאפה מורכבת דווקא ממחצה חלות ומחצה רקיקים, אלא שהפסוק חידש שלמעשה אפשר להביא את כל הכמות מאחד מן המינים ולהפוך את המין השני ל'קבוצה ריקה'. ממילא ברור שסברת רבי שמעון איננה כדברי המנחת חינוך, ש"הכל אחד" (שהרי לפי זה לא הייתה הו"א שצריך להביא דווקא מחצה ומחצה), אלא שזהו "קורבן אחד" (כלשון רבי שמעון במשנה) המורכב משני מינים.