מצוות קצירת העומר / מנחות עב

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנה בדף עא ע"א אנו למדים כי מצוותו של העומר להיקצר בלילה, אך אם נקצר ביום – כשר. הגמרא בסוגייתנו דנה בכשרות זו ומגיעה למסקנה כי שאלה זו נתונה במחלוקת תנאים: לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון העומר הנקצר ביום פסול, ורק לדעת רבי הוא אכן כשר.

הגמרא מוסיפה ואומרת כי מחלוקת זו משפיעה על השאלה אם אפשר לקצור את העומר בשבת, שכן רבי עקיבא פסק כי כל מלאכה שאפשר לעשותה קודם השבת – אסור לעשותה בשבת עצמה. על כן דווקא לשיטת רבי אלעזר ברבי שמעון, הסבור כי עומר שנקצר ביום פסול, אפשר לדחות את השבת ולקצור את העומר בליל השבת. לדעת רבי, הסבור כי עומר שנקצר שלא בזמנו כשר, אין סיבה לדחות את השבת, שכן אפשר לקצור את העומר מערב שבת.

לאור מסקנת הגמרא תמהו האחרונים תמיהה גדולה על הרמב"ם, אשר בהלכות תמידין ומוספין פרק ז פסק בהלכה ז ש"כל הלילה כשר לקצירת העומר, ואם קצרוהו ביום כשר", אך בהלכה ו פסק: "מצותו להקצר בלילה בליל ששה עשר, בין בחול בין בשבת". כלומר מחד פסק הרמב"ם שעומר שנקצר שלא בזמנו כשר, ומאידך – שהקצירה דוחה את השבת.

הרב ישראל יעקב פישר, בספרו 'אבן ישראל', ביאר את דברי הרמב"ם באר היטב, ואנו נביא כאן מדבריו. הרב פישר מסביר כי יש שני אופנים לראות את קצירת העומר: אפשר לראותה כמכשיר למצוות הבאת העומר, ואפשר לראותה כמצווה העומדת בפני עצמה. שאלה זו היא העומדת ביסוד מחלוקתם של רבי יונה ורבי יוסי בר זבדא, המובאת בדף ע ע"ב, אם העומר מתיר חיטים שהשרישו קודם קצירתו. לדעת רבי יונה, מאחר שהקרבת העומר היא המתירה את החדש, הרי שהעומר מתיר את כל החיטים שהשרישו קודם הקרבתו; ואילו לדעת רבי יוסי בר זבדא דווקא חיטים שהשרישו קודם קצירת העומר מותרות (וראו הסבר אחר בדברינו אתמול). נראה כי לדעתו הבאת העומר חייבת להיות בתבואה הנחשבת "ראשית קצירכם", וממילא העומר יתיר רק חיטים אשר בעת קצירתו אפשר היה לקצור גם אותן. חיטים שלא השרישו בעת הקצירה, העומר אינו נחשב ראשית קצירן, ועל כן לא יתירן. אומנם לדעת רבי יונה הקצירה לא נועדה ליצור חפצא של "ראשית קצירכם", אלא היא מצווה בפני עצמה – לקצור תבואה להבאת העומר. הרמב"ם (מאכלות אסורות י, ד) פוסק כרבי יונה, ואם כן מוכח שהוא סובר שקצירת העומר אינה הכשר מצווה לצורך יצירת חפצא של "ראשית קצירכם" אלא מצוות קצירה בפני עצמה.

כעת סלולה הדרך לחלק בין סוגייתנו לבין פסק הרמב"ם. הקישור שעורכת סוגייתנו בין שאלת כשרות העומר שנקצר ביום לבין השאלה אם קצירת העומר דוחה שבת מבוסס על ההנחה כי הקצירה אינה אלא הכשר מצווה, שנועד ליצור חפצא הראוי להקרבה. על כן, אם אפשר ליצור חפצא זה גם מערב שבת – אין סיבה שיצירתו תדחה את השבת.

אומנם אם פוסקים כרבי יונה, וכפי שאכן פסק הרמב"ם, הרי שאף אם נאמר שתבואה שנקצרה ביום כשרה, מכל מקום אין כאן קיום של מצוות הקצירה בזמנה. על כן יכול הרמב"ם לפסוק מחד גיסא שקצירה ביום כשרה ומאידך גיסא שקצירה בזמנה דוחה את השבת, כדי שלא להפסיד את מצוות הקצירה.