מספר החלות במנחות / מנחות עו

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

לאחר לישתן, קודם שהן מוכנסות לתנור או למחבת, מתחלקות כל המנחות למספר חלות. במשנתנו מובאת מחלוקת תנאים בעניין מספר החלות שיש בכל אחת מהמנחות:

"כל המנחות באות עשר עשר, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: כולם באות שתים עשרה, חוץ מחלות תודה ונזירות שהן באות עשר עשר".

בגמרא מובאת מחלוקת תנאים בשאלה אם מספר החלות מעכב:

"דתניא: כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן – כשרות, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול. ויש אומרים: אף לחמי תודה ונזירות".

ממהלך הגמרא נראה שמסקנת הבבלי כתנא קמא בברייתא, היינו שמספר החלות מעכב דווקא בלחם הפנים ובחביתי כוהן גדול ולא בשאר המנחות. חילוק זה עומד בניגוד לעמדת התוספתא (ח, א) שמספר החלות מעכב בכל המנחות ובניגוד לעמדת הירושלמי (יומא א, א) שמספר החלות אינו מעכב אף בחביתי כוהן גדול, ויש לעמוד על מהותו.

נראה שקיים קשר בין חילוק זה של הבבלי ובין דעת רבי יהודה במשנה, שכל המנחות באות עשר עשר מלבד לחם הפנים וחביתי כוהן גדול שכל אחד מהם כולל שתים עשרה חלות. קשר זה עולה בבירור מהמקור של דברי רבי יהודה כפי שהוא מבואר בגמרא:

"לחם הפנים בהדיא כתיב ביה, חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים".

גם בלחם הפנים וגם בחביתי כוהן גדול נאמר 'חוקה', ומילה זו יכולה לשמש הן ליצירת גזרה שווה בין שתי המנחות לצורך השוואת מספר החלות שבהן הן לקביעת מספר החלות כמעכב על פי הכלל ש'כל חוקה עיכובא הוא'.

נראה ששאלת העיכוב מבדילה בין שני דינים שונים במהותם של חלוקת החלות:

א. חלוקה שאינה מעכבת היא דין באופן ההבאה של המנחה – עיקר הדין הוא הבאת כמות מסוימת של סולת, והחלוקה לחלות היא רק האופן הראוי והמכובד להבאת כמות זו.

ב. חלוקה מעכבת היא דין בחפצא של המנחה – מנחת לחם הפנים וחביתי כוהן גדול עשויות בעיקרן משתים עשרה חלות נפרדות שהן עיקר הגדרת הקורבן (כמו שארבעה עשר פרי החג הם קורבן המורכב מארבע עשרה יחידות נפרדות ולא כמות בשר המתחלקת בין ארבעה עשר פרים).

על דרך הרמז אפשר לומר שזוהי גם משמעות ההבדל שבין מספר החלות במנחות השונות לדעת רבי יהודה. בלחם הפנים ובחביתי כוהן גדול יש שתים עשרה חלות – מספר המבטא בכמה מקומות בתורה צירוף של מספר יחידות נפרדות כנגד י"ב שבטי ישראל, כפי שמצינו באבני החושן שעל לב אהרן. לעומת זאת, המספר עשר מבטא יחידה אחת שלמה שאין משמעות נבדלת לכל אחד מחלקיה, כגון "כף אחת עשרה זהב", והוא זה שמתאים בשאר המנחות, שבהן החלוקה לחלות היא רק האופן הראוי להבאת המנחה השלמה.