'על' – בסמוך / מנחות עח

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנתנו נאמר כי כדי שלחמי התודה יתקדשו בשחיטה עליהם להיות לפנים מן החומה. אלא שהמשנה אינה מפרטת על איזו חומה מדובר, והאמוראים נחלקו בשאלה זו. לדעת ריש לקיש על הלחמים להיות בתוך העזרה, בדומה לבהמה, ואילו לדעת רבי יוחנן הלחמים צריכים להיות בתוך חומת בית פאגי. הגמרא מבארת כי מחלוקתם היא בשאלה כיצד לפרש את הפסוק בספר ויקרא (ז, יב):

"וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן".

לדעת ריש לקיש המילה "על" משמעה 'בסמיכות מקום', ועל כן הוא דורש שהלחם יהיה גם הוא בעזרה. לדעת רבי יוחנן 'על' אינו מורה בהכרח על סמיכות, ועל כן אף חוץ לחומת העזרה הלחם מתקדש, כל עוד הוא בתוך חומת בית פאגי.

התוספות, וכן השיטה מקובצת (אות ד), התקשו בהבנת דברי הגמרא. את השאלה אם "על" פירושו 'בסמוך' אנו מכירים מסוגיות נוספות, כגון סידור בזיכי הלבונה על לחם הפנים ואופן ההנפה. בסוגיות אלו יש הסוברים כי המילה "על" משמעה 'על גבי' ממש, ויש הסוברים (כך דעת רבי בשתי הסוגיות) שמשמעה סמיכות מקום. השיטה מקובצת מקשה שבסוגייתנו איננו מוצאים שיטה הסוברת ש"על" משמעותו על ממש (כלומר שיהיה צורך לשחוט את הכבשים על הלחם ממש כדי לקדשו) אלא שיטה אחת הסוברת שצריך סמיכות שיהיו שתיהן בעזרה ושיטה שנייה הסוברת שצריך סמיכות של בית פאגי.

תשובת התוספות והשיטמ"ק היא שבכל מקום יש לפרש את המילה "על" על פי העניין, וכאן לא שייך לפרש 'על' ממש. ננסה להרחיב בהבנת תשובתם.

נראה כי התשובה תלויה בהבנת המחלוקת בפירוש המילה "על". אפשר להבינה כמחלוקת לשונית – מהי הוראתה המילולית של המילה "על", אך אפשר גם לפרשה כמחלוקת עקרונית: האם כאשר התורה מצווה שדבר מסוים יעשה 'על' דבר מסוים, כוונתה ששני הדברים משתתפים במעשה אחד, או שמא הכוונה היא שמבחינה מהותית יש כאן הסתמכות של דבר אחד על חברו, אף אם מבחינה מעשית אין הם מתאחדים.

נבהיר את דברינו תוך שימוש בדוגמה של הנפת הלחם והכבשים (לעיל סב ע"א). לדעת רוב התנאים יש צורך להניף בפועל את הכבשים על הלחם או את הלחם על הכבשים (על פי הפסוק שמסתמכים עליו), כלומר הם רואים את המילה "על" המופיעה בפסוקים כמתארת את מעשה ההנפה של הכבשים והלחם. לדעת רבי, לעומת זאת, אפשר להניף את הלחם בסמוך לכבשים, כלומר התורה נוקטת "על" כיוון שהנפת הלחם והנפת הכבשים נזקקות זו לזו מבחינה עקרונית, והנפת האחד לא תועיל אם לא יונף גם השני (אף שאפשר להניף כל אחד בנפרד – רמב"ם תמידין ומוספין ח, יא), אך אין זה תיאור של המעשה כי אם של המהות ההלכתית.

כעת נשוב לענייננו. התורה אומרת שיש להקריב את זבח התודה על החלות, וחז"ל הבינו שהכוונה לשחיטה. אם כן, השאלה היא אם המילה 'על' היא תיאור המעשה או אמירה עקרונית שהלחם צריך להיות קיים כבר בעת השחיטה כדי שהקורבן כולו יוכל להתקדש כקורבן תודה שלם:

לדעת ריש לקיש המילה "על" מתארת את המעשה – אומנם בניגוד להנפה, שאפשר לבצעה בלחם, ברור כי השחיטה אינה שייכת בלחם, ועל כן יש להבין כי המילה "על" מלמדת כי בעת השחיטה צריך הלחם להיות בסמיכות מקום, כלומר בעזרה.

לדעת רבי יוחנן המילה "על" מתארת את היסודות ההלכתיים של קדושת קורבן התודה כמתבסס על קידוש הבהמה והלחם כאחד. פירוש המילה, אם כן, הוא שהלחם צריך להיות קיים וראוי לקידוש בעת השחיטה, ולכך מספיקה הימצאותו בתוך ירושלים (וזאת מתוך הנחה, השנויה במחלוקת הראשונים, כי חוץ לבית פאגי משמעותו חוץ לירושלים. ועיין גם בגרי"ז על אתר).