מנחת העומר ושתי הלחם מן החדש / מנחות פג

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנתנו נאמר:

"כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ, מן החדש ומן הישן, 
חוץ מן העומר ושתי הלחם, שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ".

הגמרא מבינה מתוך דברי המשנה שהצורך בתבואה חדשה במנחת העומר ובשתי הלחם מעכב אף בדיעבד (עי' תוספות ד"ה מתני'), ומביאה מחלוקת תנאים בשאלה זו:

"מתני' דלא כי האי תנא; דתניא: עומר הבא מן הישן – כשר, שתי הלחם הבאות מן הישן – כשרות, אלא שחיסר מצוה".

הגמרא אינה מכריעה במחלוקת זו, אך מדבריה עולה בפשטות שהמחלוקת קיימת הן ביחס למנחת העומר והן ביחס לשתי הלחם, ואין דעה המחלקת בין הדינים. אומנם בדעת הרמב"ם נראה שחילק להלכה בין מנחת העומר ובין שתי הלחם. ביחס לשתי הלחם כתב הרמב"ם (תמידין ומוספין ח, ב):

"שתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ ומן החדש, שנאמר 'ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו''. לא מצאו חדש – יביאו מן העליה".

דעת הרמב"ם כברייתא, ששתי הלחם כשרות גם מן הישן אם לא מצאו תבואה חדשה. אומנם בפרק העוסק בהלכות מנחת העומר (שם ז) ברור מדברי הרמב"ם שהעומר מובא מתבואה חדשה, ואין הוא כותב שבדיעבד אפשר להביאו גם מתבואה ישנה. נושאי הכלים של הרמב"ם (כסף משנה ולחם משנה שם ח, ב) דייקו מדבריו שאכן הוא מחלק בין הדינים ומכשיר בדיעבד דווקא את שתי הלחם שהובאו מתבואה ישנה. נושאי הכלים האריכו לפלפל בלשון הברייתות בסוגיה כדי ליישב את פסק הרמב"ם עם מהלך הגמרא, אך אנו ננסה לבחון את משמעותה של פסיקה זו.

בשתי המנחות נלמד הצורך בתבואה חדשה מן המילה 'ראשית' (ראה להלן פד ע"א), אך מילה זו נזכרת בהקשרים שונים מעט בשתי המנחות. ביחס למנחת העומר נאמר "וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא כג, י), ואילו ביחס למנחת שתי הלחם נאמר "קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ" (ויקרא ב, יב). אפשר להבחין שתפקידה של המילה 'ראשית' שונה בכל אחד מן הפסוקים. ביחס לקורבן העומר מתייחסת הראשית לקציר – "ראשית קצירכם", ואילו בשתי הלחם מגדירה הראשית את הקורבן – "קורבן ראשית". נראה שהבחנה זו יכולה ללמד על תפקידיהם השונים של קורבנות אלו:

א. קורבן העומר עניינו הקרבת ראשית הקציר, בדומה לשאר מצוות הראשית כגון תרומה וביכורים. ממילא ברור שיש חובה להביא את העומר מתוך התבואה החדשה כדי שיוכל להתיר אותה, ואין לו כל משמעות אם יובא מתבואה ישנה, כמו שאין כל משמעות לתרומה או לביכורים מתבואה אחת על חברתה.

ב. שתי הלחם עניינן ציון תחילת הבאת התבואה החדשה למקדש, אך אין הן 'מתיר' של התבואה. ממילא מסתבר שדין הבאתן מן התבואה החדשה הוא רק אחד מהדינים המגדירים את הקורבן, אך ייתכן שאין הוא מעכב.