|
סולת וחיטים שהתליעו / מנחות פההרב ברוך וינטרוב
במשנתנו אנו למדים ש"אם התליעה – פסולה", והגמרא מביאה ברייתא המתארת את הגדרים של דין זה:
"סולת שהתליעה רובה פסולה, וחיטין שהתליעו רובן פסולות".
האחרונים דנו בשאלה האם ניתן לנפות את הסולת המתולעת, או להוציא את החיטים המתולעות, ובכך להכשיר את הנותר. נעיין בשאלה זו לאור פסק הרמב"ם (איסורי מזבח ו, יא):
"סולת שהתליעה רובה או התליעו רוב החיטים שנעשית מהן פסולה, התליע רוב חטה אחת הרי זה ספק".
ספקו של הרמב"ם לגבי התלעת רובה של חיטה אחת מבוסס על פירושו לבעיא של רבי ירמיה (שנותרה בתיקו) – "ברוב חיטה או ברוב סאה". כפי שמבאר הכסף משנה, פירוש זה שונה מפירושם של רוב הראשונים. הם הבינו כי ספקו של רבי ירמיה נוגע למצב שרוב הסאה מתולע, אך לא רוב כל חיטה וחיטה. אך להבנת הרמב"ם אין צורך לא בזה ולא בזה כדי להכנס לספק – מספיק שחיטה אחת תהא מתולעת ברובה.
לכאורה הבנת הרמב"ם אינה פשוטה כל עיקר. לפי ביאור שאר הראשונים, ספקו של רבי ירמיה נוגע לראיית שק החיטים כיחידה אחת. אם רואים אותו כיחידה אחת – מספיקה רוב סאה מתולעת כדי לפוסלו, ואם אין הוא יחידה אחת – הפסול יחול על כל חיטה וחיטה עם התלעת רובה. אומנם הבנת הרמב"ם היא שמספיקה רוב חיטה מתולעת כדי לפסול את השק כולו. כאמור, הדבר קשה – אם הרמב"ם סובר שהשק כולו נידון כיחידה אחת – מדוע יפסול המיעוט את הרוב, בניגוד למה שקורה בסאת קמח; ואם רואה הוא את החיטים כנפרדות – חוזרת השאלה כיצד יכולה חיטה אחת לפסול חיטים אחרות.
לעניות דעתי נראה שברור כי הרמב"ם הבין שהחיטים אינן מצטרפות לכדי יחידה אחת, וכל חיטה נידונית בפני עצמה. אומנם הרמב"ם עוסק במצב שהחיטה המתולעת לא הוצאה אלא נטחנה עם שאר החיטים. ספקו של רבי ירמיה מבוסס על השאלה אם יש מקום להפריד בין קמח מתולע לבין קמח שנטחן מחיטה מתולעת. קמח מתולע הוא קמח שתולעים חיות על גביו ואוכלות אותו, אך התולעים אינן נמצאות בתוך גרגרי הקמח עצמם. מדובר בפסול שאינו בגוף הקמח אלא בסאת הקמח, ועל כן הוא קיים רק כאשר רוב הסאה מתולעת. לעומת זאת הפסול בקמח שנטחן מחיטה מתולעת שונה נובע ממוצאו הקלוקל של הקמח, ועל כן פוסל את הקמח גופו. לכן אין זה משנה אם יש בתוך הסאה מיעוט קמח פסול או רוב – הקמח הפסול כלל אינו מצטרף להעלאה על גבי המזבח, והרי זה כמי שיש לו עישרון חסר.
כעת נשוב לשאלה שפתחנו בה – האם ניפוי הקמח מתולעיו יועיל. בשאלה זו יש להבדיל, על פי דברינו, בין קמח מתולע לחיטים מתולעות. פסולו של קמח מתולע רובץ על הסאה, על היחידה הכללית, ולא על גופו של הקמח, וממילא הוצאת הקמח המתולע תביא ליצירת יחידה חדשה של קמח, אשר תהיה כשרה. לעומת זאת קמח שנעשה מחיטים מתולעות אינו פסול בשל מצבו העכשווי אלא מצד מוצאו הפגום – זהו פגם הרובץ על גופו של הקמח, ואף אם ינופו חתיכות התולעים הטחונות מתוכו, לא יוכשר הקמח שהוצא מן החיטים המתולעות.
[וראו גם אחיעזר יורה דעה סימן יב סוף סעיף קטן ו "ומה שכתבת על דברי הרמב"ם..."]
|