איכות השמן למנורה ולמנחות / מנחות פו

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנתנו נאמר:

"אף כל המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך. מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך, מנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך? תלמוד לומר 'זך כתית למאור' – ואין זך כתית למנחות".

מן המשנה עולה כי היה מקום לחייב הבאת שמן משובח במנחות יותר מבמנורה, כיוון שהמנחות ניתנות לאכילת מזבח (ראה רש"י כת"י) ואילו המנורה לא נועדה אלא לאור. ואולם בגמרא אנו מוצאים ברייתא אשר במבט ראשון אומרת להפך:

"יכול יהא זך כתית פסול למנחות? תלמוד לומר 'ועשרון סולת בלול בשמן כתית'".

משמע מכאן כי היה מקום לחשוב שכלל אי אפשר להשתמש בשמן משובח במנחות, וצריך ריבוי מיוחד כדי להתיר זאת.

לשאלה מהי נקודת המוצא יכולה להיות השלכה גם למסקנה הסופית. על פי המשתמע מן המשנה, לכתחילה יש להביא שמן זך כתית אף למנחות, אלא שהתורה מיעטה את החיוב לעשות זאת מקל וחומר. מן הברייתא, לעומת זאת, משתמע שהתורה התירה במיוחד את הבאת השמן המשובח, ואין כאן כל מצווה לכתחילה.

נראה שיש שתי סיבות אפשריות להבאת שמן זך כתית. סיבה אחת היא היותו שמן משובח יותר, המפיק תוצאות טובות יותר – אורו זך וטעמו ערב לחיך. סיבה שנייה היא היותו שמן יקר יותר, שמעשה ההבאה שלו משובח יותר – לא מצד התוצאה אלא מצד השקעתו של האדם.

המשנה, כך נראה, עוסקת בפן השני. מן הצד הזה קל וחומר הוא שעל המנדב להשקיע ולפאר באכילת המזבח יותר משעליו לעשות כן בתנאי התאורה. מצד זה אכן לכתחילה יש להביא שמן זית זך אף במנחות.

הברייתא, לעומת זאת, עוסקת בפן השני – התוצאה המשובחת יותר. כאן יש מקום לחלק בין המנורה למנחות. כפי שמודגש בהמשך הסוגיה, 'לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך', אלא שהדלקת המנורה נועדה להיות עדות לכל באי עולם. אורם של הנרות מעיד כלפי האנושות על השראת השכינה, ועל כן יש להקפיד שיהיה זה אור זך ומשובח. המנחות המועלות על המזבח, לעומת זאת, אינן מיועדות כמובן לאכילת הקב"ה אלא לאפשר לאדם לחוש שהוא 'נותן' לקודש. כאן אין חשיבות לתוצאה אלא לנתינה, ועל כן החליטה התורה, שחסה על ממונם של ישראל, שיוכל אדם לתת שמן שאינו משובח כל כך.

נמצא כי הברייתא עוסקת בשמן משובח במנחה מצד יכולתו לעשותה 'אוכל' טוב יותר. מצד זה הייתה הווה אמינא לפסול אותו למנחה, שהרי 'לא לאכילה אני צריך', ורק מכוח הפסוק התירו. המשנה, לעומת זאת, עוסקת בהבאת השמן המשובח כביטוי לרצונו של האדם לתת ולתרום, ומצד זה הבאת השמן המשובח היא לכתחילה.

[להשוואה אפשר לעיין בדברי הגמרא לעיל עו ע"ב שאין צורך להביא סולת בלחם הפנים. לחם הפנים אינו ניתן כלל על גבי המזבח, ועדותו לבאי עולם היא בהישארותו טרי לאורך השבוע, וממילא העדות אינה מצריכה את השבח היתר שבהבאת סולת, ואכמ"ל.]