שבעה כלים / מנחות פח

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

משנתנו מספרת ש"שבע מדות של לח היו במקדש", והולכת ומפרטת את שבעת הכלים שהשתמשו בהם למדידת נוזלים, ומצטטת גם את דעת רבי שמעון, אשר חולק לגבי אחד מאותם שבעה כלים. הגמרא מביאה ברייתא המצטטת את שאלתו של רבי שמעון: "ואת מי אביא תחתיו?" – אם הוצאנו מן הרשימה את אחד משבעת הכלים, ראוי להכניס כלי במקומו. על חידוש זה של רבי שמעון מעירה הגמרא:

"לא סגיא דלא מעייל? ... גמירי דשבע מדות של לח היו במקדש".

הגמרא תמהה: מדוע רואה רבי שמעון צורך להכניס כלי נוסף לרשימה? היכן למדנו שיש צורך דווקא בשבעה כלי לח? תשובת הגמרא היא שאכן "גמירי" שיש במקדש דווקא שבע מידות של לח.

הפירוש המילולי למונח "גמירי" הוא 'למדו' או 'למדנו'. בדרך כלל מתייחס מונח זה להלכות שהועברו במסורת, ולעיתים אף להלכה למשה מסיני. ואומנם ערוך השולחן העתיד (כלי המקדש יח, יח) למד מסוגייתנו:

"שבע מידות של לח היו במקדש... וזהו הלכה למשה מסיני שימצא שבע מידות של לח במקדש... ואין לנו לשאול למה לנו ההלכה, הלא ממילא כן הוא כיון שאנו צריכין לכולם למדידת שמן..."

ובכן, אף שמבחינה מעשית אין צורך בכל שבעת הכלים, ברור שיש דרישה לשבעה כלים דווקא וזהו דין דאורייתא שנמסר למשה בסיני.

מאידך גיסא בעל 'חוות יאיר' (סימן קצב) הוכיח בתשובה ארוכה שיש להבחין בין הלכות שונות שהועברו במסורת: מהן נחשבות "הלכה למשה מסיני", ומהן נושאות תוקף אחר. בין שלל דוגמאותיו הוא מצטט גם את סוגייתנו, ומסביר:

"גמירי ז' מידות של לח היו במקדש... כמו שכתבנו, דאין לשון גמירי הלכה למשה מסיני... אלא על כרחך רוצה לומר קבלה מאבות ומרבנים".

כלומר לא מדובר בדין תורה ממש אלא במסורת אבות הקובעת שבבית המקדש הותקנו שבעה כלי לח.

בהמשך הסוגיה דנה הגמרא בעמדת רבי אלעזר ברבי צדוק, הסבור שבאותו הכלי עצמו אפשר לבצע מדידות שונות. הגמרא מקשה על רבי אלעזר מדין שבעת הכלים, ומתרצת בפשטות: "לית ליה" – לדעת רבי אלעזר ברבי צדוק אכן אין כל דרישה לשבעה כלי לח דווקא.

ייתכן שהמחלוקת בין רבי אלעזר ברבי צדוק לשאר התנאים נוגעת לאופיים של הכלים. הסוגיות בפרק התשיעי ממסכת זבחים דנות בקידוש כלי ומפרטות הלכות שונות בנושא (עסקנו בנושא זה בדברינו למסכת זבחים דף פח). אפשר להבין את קידוש הכלי בדרכים שונות, אך הצד השווה שבהן הוא שהכלי נוטל חלק בעבודת המקדש ובהקרבת הקורבנות. אם כן, כלי הלח הם חלק בלתי נפרד ממערכת כלי המקדש, ואפשר שזו הסיבה לכך שלדעת חכמים יש צורך בתיאור מדויק של מניין הכלים ושל צורתם, מעין מה שדרשו על הפסוק "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל".

ייתכן שרבי אלעזר ברבי צדוק תופס את הכלים בדרך שונה, ולדעתו יש להם תפקיד טכני של מדידת נוזלים בלבד. אומנם ייתכן שבעת המדידה חלה הקדושה, אך ביסודו של דבר פעולת המדידה היא העומדת במרכז, ואין קשר ישיר בינה ובין ההקרבה. אם נכון הדבר שהכלים ממלאים תפקיד טכני בלבד, לא מסתבר שהתורה תדגיש את מניינם המדויק, ובהחלט ייתכן שכלי אחד ימלא תפקידים שונים.