|
נסכים בקורבנות חובה / מנחות צאהרב אברהם סתיו
במשנתנו נאמר:
"כל קרבנות הציבור והיחיד טעונין נסכים, חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם, אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים".
ובברייתא שם הובא העיקרון המחלק בין קורבנות שיש עימם נסכים ובין קורבנות שאין עימם נסכים:
"'לפלא נדר או בנדבה' – בא בנדר ונדבה טעון נסכים, שאינו בא בנדר ונדבה אין טעון נסכים".
לפי דברי הברייתא, דווקא קורבנות הבאים בנדר ובנדבה באים עם נסכים. על פי עיקרון זה ראוי היה שגם קורבנות המצורע לא יהיו טעונים נסכים, אך בגמרא מבואר שיש ריבוי מיוחד המחייב נסכים גם בקורבנות מצורע:
"'ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד', 'עולה' – זו עולת מצורע, 'זבח' – זו חטאת מצורע, 'או לזבח' – זו אשם מצורע".
דין זה של הבאת נסכים בקורבנות מצורע מעורר בשנית את שאלת העיקרון המחלק בין הקורבנות השונים. ואכן במסכת סוטה (טו ע"א) הובא טעם אחר לכך שיש קורבנות שיש עימם נסכים ויש קורבנות שאין עימם נסכים:
"תניא, אמר ר"ש... בדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים, שלא יהא חוטא נשכר, ומפני מה אינה טעונה – שלא יהא קרבנו מהודר; אבל חטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים, לפי שאין באין על חטא".
הטעם לכך שבחטאות ואשמות אין מקריבים נסכים הוא כדי שקורבן החוטא לא יהיה מהודר. משום כך אפשר להוציא את קורבנות המצורע מן הכלל, משום שהמצורע אינו חוטא וממילא הוא יכול להביא קורבן מהודר.
דברי הגמרא בסוטה פותרים את שאלת ההבדל שבין קורבנות המצורע ובין שאר החטאות והאשמות, אך מתוכם שבה וניעורה השאלה מדוע אין מביאים נסכים עם הבכור, המעשר והפסח, אשר גם הם אינם באים על חטא.
לאור שאלות אלו נראה שיש לפצל את סברת "אינו בא בנדר ונדבה" לשתי סברות שונות, המבוססות על הבנת תפקידם המיוחד של הנסכים. ממספר מקורות עולה שהנסכים אינם חלק מהקורבן עצמו אלא תוספת חיוב שחלה על האדם המביא קורבן לה' (עיין בפירוש הט"ז על התורה במדבר טו, ג). דוגמה לכך היא הדיון הארוך בסוגייתנו סביב ההווה־אמינא שאדם המביא שני קורבנות יביא עימם רק מנחת נסכים אחת. לאור הבנה זו אפשר להתייחס לשני סוגים של קורבנות שאינם באים בנדר ונדבה ואין בהם נסכים:
א. בקורבנות אשר אין עניין במעשה הקרבתם מצד האדם המקריב אלא רק מצד הקורבן המוקרב, כגון בכור ומעשר ופסח, לא שייך כלל להביא נסכים.
ב. ביחס לקורבנות החטאת והאשם, שיש להם משמעות רבה מצד האדם המקריב, ולכן באופן עקרוני מסתבר היה להביא עימם נסכים, חידשה הגמרא בסוטה שהבאת הנסכים נחשבת 'הידור', היינו דין של שמחה וקרבה מיוחדת שקיים בקורבן. הידור זה אינו יכול להתקיים בקורבן של חוטא, המרוחק מהקב"ה, אלא רק בקורבנות מצורע.
|