סמיכה ביורשים ובגויים / מנחות צג

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

אתמול הארכנו בשאלה אם סמיכה היא דין במקריב ובכפרתו או בקורבן ובקדושתו. היום נעמוד על שתי נפקא מינות נוספות לשאלה זו – סמיכה ביורש ובגוי.

סמיכה ביורש

במשנה בדף צב ע"א נאמר בפשטות שיורש סומך. בסוגייתנו אנו מגלים כי זוהי שיטת רבי יהודה, אך חכמים חלקו עליו, ולדעתם יורש אינו סומך.

בפשטות אפשר היה לתלות את המחלוקת בחקירה במהות סמיכת הקורבנות. לפום ריהטא היורש אומנם יורש את הבעלות הממונית על הקורבן (הוא שיקבע מתי הקורבן יובא, אילו כוהנים יקבלו מן הבשר וכדומה), אך אינו יכול להתכפר בו. על כן נראה לומר שרבי יהודה, הסובר שיורש סומך, מתבסס על כך שסמיכה היא דין בבעלים. חכמים, המבטלים את סמיכתו של היורש, סוברים כפי הנראה שהסמיכה תלויה בכפרה.

אומנם מן הסוגיה בזבחים ה ע"ב – ו ע"א משתמע שמעמד היורש בקורבן אינו כה פשוט. הסוגיה שם עוסקת ביכולתו של היורש להמיר ומסיקה כי יכולת זו מובנת רק אם נאמר כי אף על פי ש'מקיבעא לא מכפרא' – 'מקופיא מכפרא': אף על פי שהקורבן של אביו אינו מכפר עליו באופן ישיר, כפרה מסוימת חלה אף על הבן. אם כך, הרי שאף לגבי הסמיכה אפשר לומר כי רבי יהודה חייב את היורש לסמוך מצד אותה כפרה מסוימת – 'מקופיא'.

סמיכה בגוי

במשנתנו נאמר שגויים אינם סומכים, ובגמרא נאמר כי המקור לכך הוא בפרק א מספר ויקרא, הקובע שדווקא אדם מבני ישראל הוא שסומך:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן... וְסָמַךְ יָדוֹ".

הראשונים העירו כי לכאורה מקור זה מיותר, שהרי באותו עמוד עצמו, מעט לפני המשנה, מצינו מיעוט אחר הממעט קורבן גויים מסמיכה – "קורבנו ולא קורבן עובד כוכבים". ואכן בעלי התוספות (סא ע"ב ד"ה מצינו) מבארים כי שני הלימודים נדרשים כדי שנדע כי הגוי עצמו אינו סומך על קורבנו, ויתרה מזאת – אף ישראל אינו סומך עבורו.

הרב אילן (בהערותיו על כנסת הראשונים למסכת תמורה פרק א הערה י) מעיר כי שני המיעוטים ממעטים את שני דיני הסמיכה שהצבענו עליהם לעיל. המיעוט של 'בני ישראל סומכים ואין העובדי כוכבים סומכים' ממעט את הגויים מדין הסמיכה בגברא, והמיעוט 'קורבנו ולא קורבן עכו"ם' ממעט את החפצא של הקורבן מסמיכה, וממילא גם ישראל לא יסמוך על קורבן הגוי.

מביאורו של הרב אילן לדברי התוספות עולה כי לדעת התוספות שני הדינים קיימים, וחיוב הסמיכה נובע הן מדין במקריב הן מדין בקורבן.