הבאת קורבנות בשותפות / מנחות קד

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנתנו נאמר:

"אין שנים מתנדבין עשרון אחד, אבל מתנדבין עולה ושלמים, ועוף – אפי' פרידה אחת".

אפשר להביא בשותפות קורבנות נדבה של בהמה ועוף, אך אי אפשר להביא בשותפות קורבן מנחה. הברייתא המובאת בגמרא לומדת את החילוק בין סוגי הקורבנות מדיוק לשון הפסוקים:

"תניא נמי הכי, רבי אומר: 'אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה'' – הכל באין בשותפות, לא סילק הכתוב אלא מנחה, שנאמר 'נפש'".

בניגוד לברייתא זו, אשר מיעטה מנחה מהמילה 'נפש', בתורת כהנים (דבורא דנדבה פרשה ח) נאמר:

"קרבנו – היחיד מביא מנחה נדבה, אין השותפין מביאין מנחה נדבה".

האחרונים הבינו שיש גם הבדל הלכתי בין התורת כהנים ובין הבבלי. בתורת כהנים (שם) נאמר: "כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה, כך אין מביאין לא יין ולא לבונה ולא עצים" – מנחה היא רק דוגמה אחת מתוך מכלול של דברים שאינם באים בשותפות, ולמעשה רק קורבנות בהמה ועוף יכולים לבוא בשותפות. זאת בניגוד לבבלי, שבו מוכח שיין בא בשותפות ואין התייחסות לשאר הדברים (עי' טהרת הקדש כאן).

לאור הבדלים אלו נראה שהחילוק בין מנחה ובין קורבנות עוף ובהמה נובע משתי סברות שונות בבבלי ובתורת כהנים:

בתורת כהנים נראה שהחילוק קשור לחפצא של הקורבן – רק קורבנות בעלי חשיבות למזבח, כמו בהמה ועוף, יכולים לבוא בשותפות. חשיבותם של הבהמה והעוף למזבח באה לידי ביטוי בדינים נוספים, דוגמת דעות התנאים שדווקא הם נחשבים "לחמו של מזבח" ודווקא ביחס אליהם נאמר הדין ש"אם עלו לא ירדו" (עי' זבחים פג ע"ב).

אומנם בבבלי נראה שהנידון הוא ייחודיותו של קורבן המנחה, שאין עניינו כלל בחפץ המוקטר על המזבח, אשר יכול להיות מובא גם בשותפות, אלא במאמציו של העני להתקרב דרכו אל הקב"ה, כפי שנאמר בהמשך הברייתא:

"אמר ר' יצחק: מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה 'נפש'? אמר הקדוש ברוך הוא: מי דרכו להביא מנחה – עני; מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני".

חשיבותה של המנחה איננה בחפץ המוקטר על המזבח אלא בקרבה הנפשית שבין המקריב לקב"ה, וקרבה זו אינה יכולה להיווצר בשותפות.

השלכה אפשרית לשאלת מהות ההבדל בין המנחה ובין שאר הקורבנות היא דין נסכים הבאים עם הקורבן. בעל טהרת הקדש על אתר הסתפק אם מנחת נסכים הבאה עם הקורבן יכולה לבוא בשותפות, והשפת אמת נקט כדבר פשוט שהיא יכולה לבוא בשותפות. ייתכן ששאלה זו תלויה בהבדל שבין התורת כהנים לבבלי: לפי התורת כהנים המוקד הוא החפצא של המנחה, ובנידון זה אין כל חילוק בין מנחה סתם ובין מנחה הבאה עם הזבח. אומנם לפי הבבלי המוקד הוא בייחודיותו של קורבן העני, המקריב את נפשו לקב"ה, וסברה זו ייחודית לקורבן מנחה רגיל ואינה מתקיימת במנחה הבאה עם זבח של עשיר.